ביאר עדס (בערבית: بِيار عدس) היה כפר ערבי קטן בשרון, בנפת יפו בתקופת המנדט. כנראה הוקם באמצע המאה ה-19 על ידי אריסים מוסלמים, שכירי אדמה שעיבדו קרקעות של תושבי קלקיליה. הכפר ננטש באפריל 1948 ונחרב סביב יוני אותה שנה. על חורבותיו הוקמה שכונת "שיכון עולים" של הוד השרון והמושבים עדנים ואלישמע.
הכפר ישב בצומת דרכים עתיק חשובה, בין דרך הים לדרך יפו, שכם, וממערב להרי השומרון.
ב-4 ביוני 1924 רכשה חברת "הכשרת היישוב" דרך יהושע חנקין כ-4,197 דונם ממערב לביאר עדס, ובמקום הוקמה המושבה מגדיאל. ב-1926 נחתם הסכם שלום בין תושבי מגדיאל וביאר עדס, ובטקס ההסכם תושבי הכפר ציינו שהם שמחים על הפיתוח והשיפור בבריאות שההתיישבות הביאה.
במהלך המרד הערבי הגדול תועדו עימותים בין תושבי הכפר ובין מתיישבי מגדיאל. ב-28 במאי 1939 פשטו לוחמי האצ"ל על הכפר ותקיפתם גרמה למותם של כמה תושבים אזרחים. בעקבות זאת פשטו הבריטים על כפר סבא ועצרו חשודים. המעשה עורר גינויים והזדעזעות בציבור היהודי, וכללי המנהיגות גינו את הפגיעה באזרחים.
על פי סקר הכפרים משנת 1945 נמנו בכפר כ-300 נפש. הכפר נכלל בתחום המדינה היהודית לפי תוכנית החלוקה של האו"ם.
בסוף פברואר 1948 אירעו חילופי אש אחרי שירה ממארב שפגעה בעובר בשטח. בהתפתחויות אלה נהרגו שני יהודים וכמה ערבים. בליל 4, 5 במרץ תקפו חיילי חטיבת אלכסנדרוני את הכפר; לפי הדיווחים נהרגו כ־15 איש ונגרמו פגיעות בעמדות ירי. לאחר קרבות נטשו תושבי הכפר את המקום, חזרו לאחר הפסקת אש, אך התקפות נוספות של לוחמים יהודים הביאו לפיצוץ כ-30 בתים והכפר ננטש שוב ב-12 באפריל 1948. הקק"ל הרסה לבסוף את בתי הכפר ביוני 1948, ובאזור הוקמו שכונות ומושבים חדשים.
ביאר עדס היה כפר ערבי קטן בשרון. הכפר נוסד כנראה באמצע המאה ה-19 על ידי אריסים. אריסים הם אנשים שעבדו אדמה שלא הייתה שלהם.
הכפר היה בצומת דרכים ישן בין הים לערים פנימיות. ב-1924 נמכרו אדמות ליד הכפר, ושם הוקמה המושבה מגדיאל. ב-1926 חתמו התושבים על הסכם שלום. הם אמרו שהם שמחים מהפיתוח ומהשיפור בבריאות.
במהלך שנות ה-30 היו עימותים בין אנשי הכפר לבין קבוצות יהודיות. ב-1939 הלוחמים תקפו את הכפר, וכמה אנשים נפגעו. הבריטים ביצעו מאמצי מעצרים. מנהיגים רבים גינו פגיעה באזרחים.
בשנת 1945 התגוררו בכפר כ-300 איש. לפי תוכנית החלוקה, המקום נכלל במדינה היהודית.
ב-1948 היו חילופי אש קשים. בעקבות הלחימה התושבים עזבו את הכפר באפריל. ביוני 1948 הרסו את הבתים במקום. היום יש שם שכונה ומושבים חדשים על חורבות הכפר.
תגובות גולשים