מַבְדֵּד (נקרא גם מבודד) הוא רכיב שרמת המוליכות החשמלית שלו נמוכה מאוד, ולכן הזרם העובר בו קטן מאוד.
אין מבדדים מושלמים במציאות, אבל יש חומרים שמוליכותם קטנה מאוד, למשל מוליכות נמוכה בכ־10^23 מהנחושת. האוויר עצמו הוא מבדד טוב, אך מתחים גדולים מאוד, כמו ברקים, יכולים לפרוץ את האוויר. לכן משתמשים גם בחומרים מבודדים חזקים יותר.
חומרים מבודדים נפוצים: זכוכית, פלסטיק, גומי, נייר, טפלון, חרסינה, שמן ואפילו ואקום. חומרים פלסטיים ופולימרים דמויי גומי משמשים לעטיפת חוטים חשמליים. העטיפה הזאת נקראת בידוד. חשמלאים משתמשים גם בסרט בידוד כדי לכסות מגעים חשמליים. על עמודי חשמל יש מבודדים שמחזיקים את הכבלים ומפרידים אותם מהעמוד.
בחומר מוצק יש רמות אנרגיה לאלקטרונים. אלקטרון ברמות הנמוכות קשור לאטום ואינו יכול להוליך. רק אלקטרונים ברמות גבוהות משתתפים בהולכה. בחומר מבודד קיים "פער אנרגיה" בין הרמות הנמוכות לגבוהות. בפער זה לא יכולים להתקיים אלקטרונים חופשיים ולכן הזרם לא עובר.
לכל חומר מבודד יש מתח שבירה. מתח שבירה (המתח שבו החומר"נשבר" מבחינת בידוד) משחרר אלקטרונים לרמות גבוהות. כאשר מפעילים מתח כזה, החומר מפסיק להתנהג כמבדד ויכול לעבור בו זרם.
יש גם חומרים שבהם אין אלקטרונים חופשיים, אך יש מטענים חופשיים אחרים, כמו יונים בנוזל. בנוזלים או בגזים עם יונים, הזרם יכול לעבור באמצעות היונים. לכן אלקטרוליטים ופלזמות יכולים להתנהג כמוליכים אף בלי אלקטרונים חופשיים.
מונח דיאלקטרי (או דיאלקטרן) משמש לציון חומר מבודד כשהמקדם הדיאלקטרי או מקדם השבירה שלו חשובים. מקדם דיאלקטרי הוא מדד למידת ההשפעה של החומר על השדה החשמלי סביבו.
מבודד (חומר שלא נותן לחשמל לעבור בקלות) הוא חומר שמסוגל לעצור זרם חשמלי.
אוויר הוא מבודד טוב מאוד, אבל ברק יכול לפרוץ אותו. לכן משתמשים בחומרים כמו זכוכית, פלסטיק, גומי, נייר וטפלון כדי לבודד חוטים.
בידוד זה כשהחוטים עטופים בחומר. חשמלאים מדביקים גם סרט בידוד על מגעים.
בתוך כל חומר יש "מקומות" לאלקטרונים. אלקטרונים במקומות קרובים לאטום לא יכולים לזוז ולכן לא מעבירים חשמל. בחומרים מבודדים המורות של האלקטרונים מופרדות על ידי "פער".
אם מפעילים מתח חזק מאוד, המתח הזה (מתח שבירה) יכול לשחרר אלקטרונים ולהפוך את החומר למוליך.
דיאלקטרי זה שם למבודד כשהתכונה החשובה שלו היא איך הוא משנה את השדה החשמלי סביבו.
תגובות גולשים