'בין האולם ולמזבח' הוא אזור בעזרת בית המקדש (החצר סביב קדשי הקודשים). הוא נמצא בדיוק בין האולם לבין המזבח העולה. המקום נתפס כקדוש בקדושה יתירה.
ביום הכיפורים הכהן הגדול (הכוהן שהוביל את העבודה) סמך את ידיו על הפר, הפר הוא השור של הקרבן, והתוודה שם על חטאיו ועל חטאי ביתו.
רוחב השטח (ממזרח למערב) היה שונה בבית ראשון ובבית שני: בבית ראשון 26 אמות, ובבית שני 22 אמות. אמה היא יחידת מדידה עתיקה. האורך של המקום היה 135 אמות.
בדרום עמד הכיור, קערת שטיפה לשטיפת הידים והכלים. במערב היו שתים עשרה מדרגות שהובילו אל האולם וההיכל (החלק הפנימי והקדוש יותר). במזרח הוצבו שני שולחנות: שולחן מכסף לשטח כלי השרת, ושולחן משיש לאיברי הקרבן.
מקום זה נחשב לקדוש יותר מאזורו המזרחי. לכן כהנים בעלי מום (כאלו שיש בהם פגם גוף), כהנים בעלי שיער ארוך, או כהנים עם בגדים קרועים, אסרו להיכנס ממנו והלאה. יש ראשונים שכתבו שבעלי המומים נאסרו להיכנס לשם רק בזמן עבודת המקדש.
האמוראים נחלקו האם בעלי המומים הורשו להיכנס בזמן הקפות המזבח בחג הסוכות. ברור שהמקום שימש חלק מטקסי העבודה, וגם מקום לשמש בו שולחנות ולאחסון כלי השרת ואיברי הקרבן.
זהו חלק בחצר של בית המקדש. החצר נקראת עזרה (המקום בו עמדו האנשים).
המקום היה בין האולם לבין המזבח. מזבח, המקום בו עשו קרבנות.
ביום הכיפורים הכהן הגדול (הכוהן המיוחד) הניח את ידיו על הפר. הפר, זהו שור של קרבן. שם הוא התוודה על החטאים.
הרוחב השתנה: בבית ראשון זה היה 26 אמות, ובבית שני 22 אמות. אמה, יחידת מדידה עתיקה.
האורך היה 135 אמות.
דרום המקום עמד הכיור. הכיור, כלי לשטיפה.
במערב היו 12 מדרגות. המדרגות עלו לאולם ולהיכל.
ממזרח היו שני שולחנות. שולחן מכסף לשים עליו כלי השרת. שולחן משיש לשים עליו חלקי הקרבן.
המקום היה קדוש יותר. לכן כהנים עם פגם בגוף (בעלי מומים), כאלו עם שיער ארוך, או עם בגדים קרועים לא נכנסו הלאה.
חכמים נחלקו אם מותר להם להיכנס בזמן חג הסוכות.
תגובות גולשים