ביקורת חדשה

הביקורת החדשה הייתה אסכולה מרכזית בביקורת הספרות האנגלית והאמריקאית משנות ה-20 ועד לשנות ה-60 של המאה ה-20.

העקרון המרכזי שלה הוא קריאה צמודה (close reading), קריאה שמתרכזת בטקסט עצמו ומנסה להבין כל פרט בו. חסידי האסכולה דחו פרשנויות שמבוססות על מקורות חיצוניים, כמו ביוגרפיות של המחבר. הם הושפעו מתיאוריה פורמליסטית וסטרוקטורליסטית, ששמה דגש על צורה ומבנה של היצירה.


במקור נזכר שבין הדמויות הבולטות היו כמה מבקרים חשובים, אך בטקסט המקורי לא פורטו שמות.


קריאה צמודה, בדיקה מדוקדקת של מילים, צלילים, מבנה ומשמעות בתוך הטקסט עצמו.

אחדות מורכבת (complex totality), הרעיון שכל יצירה גדולה מאוחדת; האלמנטים בה קשורים זה לזה ויוצרים משמעות משותפת.

ניתוח, פירוק הטקסט לרכיביו כדי להבין איך הצורה יוצרת תוכן.

מרשמי לעומת תיאורי, הביקורת החדשה אינה מכתיבה לסופר כיצד לכתוב (מרשמי). היא מתארת את הטקסט כפי שהוא (תיאורי).

חפץ מילולי (verbal artefact), לראות ביצירה אובייקט שניתן לנתח באופן מדעי.

כשל הכוונה (intentional fallacy), אין לקבוע משמעות טקסט לפי כוונת המחבר בלבד.

כשל הריגוש (affective fallacy), הבנה שאינה מסתמכת רק על ההשפעה הרגשית של הקורא.

הפראפראזה ככפירה (heresy of paraphrase), אי־אפשר לתמצת טקסט ספרותי בלי לאבד את מהותו.

צלמית מילולית, הבחנה בין ספרות יפה, שבה הצורה משקפת תוכן, לבין ספרות מסחרית.

אירוניה ופרדוקס, מושגים חשובים בביקורת החדשה, כי הם מראים חיבור בלתי צפוי בין רעיונות ופוגעים ביכולת לתמצת.

אוניברסל קונקרטי (concrete universal), טקסט ספרותי יכול להיות פרטני וקונקרטי וגם לשאת משמעות כללית.

מרחב פנימי לעומת חיצוני (intrinsic/extrinsic), הדגש שהטקסט צריך להסביר את עצמו, בלי הסתמכות על מידע חיצוני.

ריבוד (stratification), ניתוח ברבדים: צליל (פונטי), סגנון (תחביר ומילים), רטוריקה (מטפורות וסמלים), מבנים ספרותיים וז'אנרים.

בקיאות מינימלית (competence), הרעיון שיש ידע בסיסי נדרש כדי לפרש טקסט, והביקורת החדשה טענה שמילון ושפה מספקים זאת, אך זה היה נתון לדיון.

הביקורת החדשה הייתה דרך לקרוא ספרים ושירים בשנים 1920, 1960.

העיקרון שלה הוא לקרוא את הטקסט בעין טובה. זה נקרא קריאה צמודה. קריאה צמודה פירושה לשים לב למילים ולמבנה של הטקסט.


בטקסט המקורי נזכרו דמויות בולטות, אך לא ניתנו שמות.


קריאה צמודה, להתמקד בטקסט בלי להביא מידע חיצוני.

כשל הכוונה, לא לקבוע מה הטקסט אומר רק לפי מה שהמחבר רצה.

כשל הריגוש, לא לפרש טקסט רק לפי איך הוא מרגיש לנו.

הפראפראזה ככפירה, אי אפשר לתמצת ספרות טובה מבלי לאבד חלק חשוב.

אירוניה ופרדוקס, מצבים שבהם דברים נראים מנוגדים אך יחד הם משמעותיים.

מרחב פנימי וחיצוני, הרעיון שהטקסט יכול להסביר את עצמו בלי ידע חיצוני.

ריבוד, בודקים צלילים, מילים, מטפורות ומבנה.