ביקורת עמיתים

ביקורת עמיתים (peer review או refereeing) היא בדיקה חיצונית של מאמרים מדעיים לפני פרסומם. מומחים מהתחום, שנקראים מבקרים או לקטורים, בוחנים אם הממצאים אכן תומכים במסקנות ואם המאמר ראוי לפרסום.

לביקורת עמיתים שתי מטרות עיקריות: לוודא שהממצאים תומכים בטענות ולסמלץ שיפורים במאמר. גרסת מאמר שמוגשת למבקרים נקראת "קדם פרסום" (preprint), גרסה ראשונית שמחברים מפרסמים לפני סיום כל הבדיקות.

המבקרים הם בדרך כלל מדענים בכירים. הם כותבים דו"ח שבו מעריכים את האיכות ומציעים שינויים. המלצותיהם הן בדרך כלל עצה לעורכים, שנוטים לקבלן או לדחותן. לעיתים יש חילוקי דעות בין המבקרים, ואז העורך מחליט או מבקש חוות דעת נוספת.

ישנם סוגי סמיות שונים: בדרך המסורתית המבקר יודע מי המחבר, והמחבר לא יודע מי המבקר (single blind). יש גם סמיות כפולה, שבה אף אחד מהם לא יודע את זהות הצד השני. כיום יש כתבי עת שמאפשרים גם חשיפה מרצון של זהות המבקר.

העורך בוחר מבקרים מתאימים. לעיתים מבקשים מהמחברים להציע שמות של מבקרים פוטנציאליים או למנוע שמות. בעיה נפוצה היא חוסר מומחים בתחומים מצומצמים וניגודי עניינים, כמו שותפים למחקר או עמיתים מאותו מוסד.

הסגנון שונה בין התחומים. בפיזיקה נוטים לפרסם תוצאות שלא שגויות, והקהילה שיפוטת את חשיבותן אחר כך. בביולוגיה הדרישות נוקשות יותר: הממצאים אמורים להיות חדשים ורלוונטיים כדי להגדיל את הסיכוי שיצוטטו בעבודות עתידיות. מדדים כמו מספר הציטוטים משפיעים על דירוג כתבי העת, וזה עלול לעודד העדפה למחקרים צפויים לצטט.

ביקורת עמיתים יכולה להיות איטית וקשה לגיוס מבקרים מתאימים. היא גם אינה מושלמת בהגנה מפני הטיות ואינטרסים. יש אלטרנטיבות כמו ארכיונים פתוחים (למשל bioRxiv) שמאפשרים פרסום מוקדם ללא ביקורת עמיתים.

יש דוגמאות בולטות למאמרים שלא עברו ביקורת לפני פרסום, אך היו משפיעים. אלברט איינשטיין פרסם כמה מאמרים פורצי דרך ב-1905 ללא ביקורת עמיתים פורמלית. ווטסון וקריק פרסמו את מבנה ה-DNA ב-Nature ללא הליך ביקורת מלא. המתמטיקאי גריגורי פרלמן פרסם את הוכחת השערת פואנקרה ב-arXiv, ולא התמיד בתהליך כתבי העת המסורתי.

ביקורת עמיתים אינה נועדה בעיקרה לגלות זיופים. הבסיס הוא אמון ומידת שיתוף חומרים. היו מקרים של הונאה ששרדו ביקורת ולא נחשפו מיד. דוגמה מפורסמת היא יאן הנדריק שון, שמאמריו נתגלו כמזויפים לאחר ניסיונות לשחזור התוצאות. במקרים כאלה התרמית נחשפה בעיקר עקב טעויות בולטות בנתונים.

ביקורת עמיתים היא בדיקה שבה מדענים בודקים מאמר לפני פרסומו. המבקרים הם מדענים אחרים שמבינים בנושא.

מטרת הבדיקה היא לוודא שהתוצאות נכונות ולתת עצות לשיפור. גרסה מוקדמת של מאמר נקראת קדם פרסום (preprint). זו גרסה שמפורסמת לפני הבדיקה הסופית.

המבקר כותב דוח שבו הוא כותב מה צריך להשתפר. העורך, שאחראי על כתב העת, מחליט בסוף אם לפרסם.

העורך בוחר מבקרים מתאימים. החוקרים לפעמים מציעים שמות לטובת הבדיקה. יש לבחור אנשים שאין להם ניגוד עניינים, כלומר לא שותפים למחקר.

במקצועות שונים נהוגים כללים שונים. בפיזיקה מפרסמים יותר תוצאות חדשות. בביולוגיה דורשים שהמחקר יהיה חדש ומשמעותי.

התהליך יכול להיות איטי. הוא גם לא תמיד מגלה זיופים. יש אתרי ארכיון כמו bioRxiv שמאפשרים פרסום מוקדם ללא בדיקה.

כמה מאמרים גדולים פורסמו בלי ביקורת פורמלית. איינשטיין פרסם עבודות חשובות ב-1905. ווטסון וקריק פרסמו את מבנה ה-DNA ללא בדיקה מלאה. פרלמן פרסם את הוכחת פואנקרה באינטרנט.

ביקורת עמיתים לא נועדה כדי למצוא רמאויות. יש מקרים שבהם מחקרים נחשבו מזויפים רק אחרי שאחרים ניסו לשחזר אותם. דוגמה לכך היא החוקר שון, שעבודותיו נמצאו מזויפות מאוחר יותר.