בירקירקארה

בירקירקארה (במלטית: Birkirkara) היא העיר הגדולה ביותר במלטה לפי מספר התושבים. בשנת 2014 חיו בה 22,247 תושבים. העיר יושבת בעמק קטן במרכז האי.

בסביבת העיר נמצאו שרידים פרהיסטוריים, כמו חריצים בסלע שלפעמים מסבירים כהשפעות גלגלי מרכבות או מזחלות להובלת מטען (מזחלת: כלי להובלת חפצים). נמצאו גם קברים שמייחסים לפיניקים, ובם כלי חרס כגון צלחות וכדים. הרומאים, שכבשו את מלטה במלחמה הפונית השנייה, השאירו באר מים וקבר בודד באזור.

בירקירקארה מוזכרת לראשונה במסמך כנסייתי מ-1436. במסמך נכתב שהייתה פרבר כנסייתי לפני 1402 וכי חיו בה כ-500 איש. התושבים עסקו בעיקר בחקלאות. יש סברות שגם טיפחו טווית כותנה וייצור כלי חרס וסלים.

אמצע המאה ה-16: האוכלוסייה הגיעה לכ-4,000 תושבים, אך העיר נהרסה בהתקפה עות'מאנית ב-1551. במצור הגדול על מלטה ב-1565 מצאו תושבי העיר מקלט במבצר סנט אלמו ובמבצר סנט אנג'לו והשתתפו בהגנה. מסוף המאה ה-16 והלאה שטח העיר הצטמצם וכפרים שהיו תחתיה הפכו לרבעים עצמאיים. במהלך המאה ה-19 וה-20 שש כפרים נפרדו והפכו לערים חדשות.

בתחילת המאה ה-17 נבנתה אמת מים שהביאה מים מדרום-מערב האי אל ולטה, והאמה חצתה גם את בירקירקארה. בתקופה זו הוקמה במקום גם כנסיית רובע שהוחלפה בבזיליקת הלנה הקדושה, שבנייתה החלה ב-1727.

הבריטים סללו את מסילת הרכבת היחידה במלטה ב-1883. הרכבת פעלה עד 1931 והתחנה בבירקירקארה שוקמה ב-1970. המבנה משמש היום כגן ציבורי ובו עומד אחד הקרונות המקוריים.

בתחילת המאה ה-20 חיו בעיר כ-8,000 איש והיא איבדה חלק מאופייה הכפרי והפכה לרובע מגורים. במלחמת העולם השנייה הונחו יצירות אמנות בבזיליקה לשמירה, אך העיר סבלה מהפצצות אוויריות. פגיעה קשה התרחשה ב-30 ביולי 1942. לאחר המלחמה הוקמו בעיר בית חולים ומחנה פליטים לשוהים שאיבדו ביתם. באותה עת חיו בה כ-40,000 תושבים. בשנות ה-60 הוקמו בקרבתה שני אזורי תעשייה.

אין פירוט נוסף בחומר המקורי.

בירקירקארה היא העיר הגדולה במלטה. ב-2014 חיו בה 22,247 תושבים. העיר שוכנת בעמק במרכז האי.

בקרבת העיר נמצאו חריצים בסלע. יש שמאמינים שזהו סימן לגלגלי מרכבות או למזחלות לעלות סחורות. נמצאו גם קברים עתיקים של פיניקים. בתוך הקברים היו כלי חרס פשוטים.

הרומאים בנו באר מים באזור והשאירו קבר אחד. העיר הוזכרה לראשונה במסמך משנת 1436. אז חיו בה כ-500 איש. רוב האנשים עסקו בחקלאות.

במאה ה-16 חיו בעיר כ-4,000 איש, אך היא ניזוקה בהתקפה עות'מאנית ב-1551. ב-1565 בזמן המצור הגדול על האי, רבים מצאו מקלט במבצר סנט אלמו ובמבצר סנט אנג'לו ועזרו בהגנה.

במאה ה-17 בנו אמת מים שהובילה מים גם דרך בירקירקארה אל ולטה. ב-1727 התחילו לבנות בבירקירקארה את בזיליקת הלנה הקדושה.

הבריטים בנו רכבת ב-1883. הרכבת פעלה עד 1931. תחנת הרכבת שוחזרה ב-1970 והיא היום גן ציבורי עם קרון ישן.

במלחמת העולם השנייה העיר סבלה מהפצצות. פגיעה קשה הייתה ב-30 ביולי 1942. אחרי המלחמה הוקם שם בית חולים ומחנה לפליטים. אז התגוררו בעיר כ-40,000 אנשים. בשנות ה-60 נבנו ליד העיר שני אזורי תעשייה.

אין פירוט נוסף במקור.