בית דין של מעלה

בית דין של מעלה, מושג ביהדות שמתאר שיפוט אלוהי על המעשים של האדם והעולם. זהו סוג של דין שבו שמיים "שוקלים" מעשים וקובעים גורלות.

המושג מוזכר כבר במקרא, אך רוב הדיון שלו נמצא בספרות חז"ל ובספרות הסוד כמו הקבלה והחסידות. שם פותחו רעיונות ותיאורים על אופן פעולתו והשפעתו.

ביסודו בית הדין של מעלה קובע החלטות שקשורות לדין האדם והעולם לפי טיב המעשים. יש מחלוקת בין חכמים מתי בדיוק נידון האדם: לפי דעה אחת (תנא קמא) העולם נידון בארבעה מועדים בשנה; לפי רבי יהודה הגזר דין נידון בראש השנה והגישה נחתמת בזמני התשובה; לפי רבי יוסי האדם נידון בכל יום. ההבדלים מדגישים רעיונות שונים על אחריות וזמן החלטה.

בדרך כלל בית הדין של מעלה מתואר כעליון ומכריע. עדיין, קיימים סיפורים על בני אדם שמנסים לשכנע את בית הדין השמימי, למשל סיפורי משה, מקובלים וצדיקים בחסידות שהופיעו לפניו בעד עמים או יחידים. לעיתים בית הדין של מעלה מתיישר עם החלטות בית דין של מטה, למשל בקביעת קידוש החודש ותחילת השנה.

הנקודות המרכזיות הן: זהו מושג חברתי־תיאולוגי על שיפוט שמימי, יש לו שורשים עתיקים, קיימות פרשנויות שונות על מועדי הדין, והוא משקף מערכת יחסים מסוימת עם בתי דין ארציים.

בית דין של מעלה הוא רעיון ביהדות. זה אומר שהשמים שופטים את המעשים שלנו. (שופטים = מחליטים אם מעשה טוב או רע.)

הרעיון מוזכר כבר בספרי התנ"ך. אחר כך דיברו עליו הרבה חז"ל, קבלה וחסידות.

יש מחלוקת איך ומתי השיפוט נעשה. חלק מהחכמים אמרו שזה קורה בזמני השנה. אחרים אמרו שהאדם נידון בכל יום. זה מראה שיש דרכים שונות להבין את הרעיון.

בית הדין בשמים גבוה מבית הדין הארצי. לפעמים אנשים צדיקים מבקשים מהשמים לשנות החלטה. לפעמים בית הדין בשמים מסכים עם ההחלטה של אנשים, כמו בקביעת תחילת החודש.

הרעיון עוזר לחשוב על אחריות ומעשים טובים בחיים.