בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ, באנגלית) הוא המוסד המשפטי הראשי של האומות המאוחדות. הוקם ביוני 1945 ומשרדיו נמצאים בהאג שבהולנד. בבית הדין דנים בשני סוגי ענייני יסוד: הכרעה בסכסוכים בין מדינות (הליכים שיפוטיים) ומתן חוות דעת מייעצות לגופים של האו"ם. פסקי הדין בעניינים שבית הדין שופט בהם הם מחייבים. כאשר מדינה אינה מצייתת לפסק דין, מועצת הביטחון של האו"ם רשאית לנקוט צעדים נגדה. חוות דעת מייעצות אינן מחייבות משפטית, אך הן בדרך כלל משפיעות ומכובדות, כי חוקת בית הדין היא נספח למגילת האו"ם וחוות הדעת מבוססות על כללי המשפט הבין-לאומי שמדינות רבות מקבלות על עצמן.
חוקת בית הדין (Statute) היא חלק מהמגילת האו"ם. לכן רוב מדינות החברות באו"ם חברות גם בחוקה של בית הדין. הוחלט גם שבמצבים מיוחדים מדינות שאינן חברות בבית הדין יכולות להגיש תביעות לפי תנאים שנקבעו על ידי מועצת הביטחון (החלטות 9 ו-11 ב-1946), לדוגמה לגבי שווייץ באותה תקופה.
בית הדין כולל 15 שופטים, כל אחד ממדינה אחרת. השופטים נבחרים על ידי העצרת הכללית ומועצת הביטחון לתקופות של תשע שנים. מדי שלוש שנים נערכות בחירות לחמישה שופטים. מדינה שהיא צד להליך ושתושביה אינם שופטים בהרכב, יכולה לצרף לשבת בדין שופט אזרחי משלה (שופט א-ד-הוק). מסמכי החוקה והתקנות של בית הדין עודכנו בשנים האחרונות (חוקה תוקנה ל-2001, תקנות ל-2005). החלטות מתקבלות ברוב קולות, ונשיא בית הדין נותן קול מכריע במקרה של שוויון.
(רשימת החברים מוצגת בדוח הרשמי של בית הדין; כאן לא מופיעה הטבלה המקורית.)
בית הדין פוסק רק בסכסוכים בין מדינות שאישרו את סמכותו, ופסקיו הם בעלי תוקף משפטי מחייב. אם מדינה לא מצייתת, מועצת הביטחון יכולה לפעול.
העצרת הכללית, מועצת הביטחון או ארגונים מוסמכים אחרים של האו"ם יכולים לבקש חוות דעת מייעצת. חוות הדעת עצמן אינן מחייבות, אך משמשות כעמדה רשמית של בית הדין בנושאים של המשפט הבין-לאומי.
בית הדין דן בעשרות סכסוכים. בין התיקים המזוהים שהיו תלויים ועומדים נמנים סכסוכים על גבולות ימיים ויבשתיים, זכויות מעבר בים, והליכים לגבי נכסים או חנינות.
ב-1950 ישראל קיבלה על עצמה את סמכות השיפוט של בית הדין לחמש שנים. ב-1957 חודשה ההכרה ללא הגבלת זמן. ב-1985 ישראל משכה את הסכמתה לסמכות השיפוט של בית הדין.
- כוחו של האו"ם לדרוש פיצויים לגבי רצח שליח האו"ם ברנדוט (1949): בית הדין קבע שלאו"ם יש אישיות משפטית מול מדינות שאינן חברות בו אז.
- תביעה נגד בולגריה (1959): בית הדין פסק שאין לו סמכות בשאלה זו.
העצרת הכללית ביקשה חוות דעת בנוגע לחומות והגדרות שהוקמו בשטחים הפלסטיניים הכבושים. בית הדין קבע כי חלק מהגדר ("חומת ההפרדה") נוגד את המשפט הבין-לאומי וקרא לפרק חלקים שנבנו על שטחים שמעבר לקו הירוק ולפצות נפגעים. החלטת בית הדין נתקבלה ברוב גדול, כאשר שופט אחד התנגד בחלקו.
ב-2018 נדונה לפני בית הדין שאלת ההשפעות המשפטיות של הפרדת ארכיפלג צ'אגוס ממאוריציוס משנת 1965. מדינות, כולל ישראל, הגישו עמדות בכתב ובעל פה.
ב-20 בדצמבר 2023 הגישה דרום אפריקה תלונה לבית הדין, בטענה כי ישראל מפרה את האמנה למניעת רצח עם במהלך פעולות ברצועת עזה. הבקשה דרשה גם סעדים זמניים להגנה על אוכלוסייה אזרחית. הדיון התקיים בינואר 2024. ב-26 בינואר הוציא בית הדין צו עם מספר סעדים זמניים, שכללו דרישה מישראל לנקוט צעדים למניעת מעשים הנופלים בגדר האמנה ולהבטיח העברה של סיוע הומניטרי. ישראל נדרשה לדווח לבית הדין בתוך חודש. בחודש מאי 2024 הורה בית הדין על הפסקת לחימה ברפיח והצגת דוח נוסף בתוך חודש. ארגונים שונים הגיבו להחלטות אלה באופן ביקורתי או תומך.
ב-30 בדצמבר 2022 ביקשה העצרת הכללית חוות דעת על ההשלכות המשפטיות של תמשכות הכיבוש הישראלי בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. הדיונים החלו בפברואר 2024. ב-19 ביולי 2024 קבע בית הדין כי הכיבוש המתמשך, הקמת התנחלויות וניצול משאבים מפרים את החוק הבין-לאומי.
בית הדין הבין-לאומי לצדק הוא בית משפט עולמי של האו"ם. הוא נמצא בהאג שבהולנד. הוא התחיל לעבוד אחרי מלחמת העולם השנייה ב-1945.
המשימות שלו הן שתי פעולות עיקריות:
- לשפוט סכסוכים בין מדינות. פסקי הדין שלו מחייבים מדינות.
- לתת חוות דעת מייעצות. חוות דעת לא מחייבות, אבל מדינות מקשיבות להן.
יש 15 שופטים, כל אחד ממדינה אחרת. הם נבחרים לתקופה של תשע שנים.
ישראל קיבלה על עצמה את סמכות בית הדין ב-1950, חידשה ב-1957, ועליה ב-1985 פרשה מסכמתה.
- חוות דעת על חומת ההפרדה (2004): בית הדין אמר שחלק מהגדר בניגוד למשפט הבין-לאומי וקרא לפרק חלקים ולפצות נפגעים.
- חוות דעת על איי צ'אגוס (2018): נדון הנושא של הפרדת האיים ממאוריציוס.
- תלונה של דרום אפריקה (2023): דרום אפריקה טענה לבית הדין על הפרות חוקים קשים בעזה. בית הדין נתן צו זמני שדרש צעדים להגנה ועזרה אזרחית ודרש דיווחים. מאוחר יותר הורה על הפסקת לחימה ברפיח ודיווח נוסף.
- חוות דעת על הכיבוש (2024): בית הדין קבע כי המשך הכיבוש של שטחים מסוימים והקמת התנחלויות מפרים את החוק הבין-לאומי.
תגובות גולשים