בית הכנסת של ארד

בית הכנסת הראשון של ארד, רומניה, נבנה מעץ בשנת 1742 על חלקת קרקע שנתרמה על ידי אישה בשם נחומה.

הרב הראשון נקרא יוחנן והחל לנהל את עבודת הקודש בשנת 1764. אחריו כיהנו רבנים בולטים, ביניהם יהודה ליב ברוידא, שטרמניץ והירש.

בשנת 1789 מונה אהרן חורין לרב; הוא היה אז בן 23 ונשאר בתפקיד עד מותו בגיל 78. בתקופתו הוכנסו בהדרגה סדרים חדשים שביטאו נטיות רפורמיות, כלומר, שינויים במנהגים הדתיים. בין השינויים בוטלה תפילת כל נדרי (תפילה מיוחדת), נאסרו יריקות וריקודים של רגליים בעת הזכרת המן בקריאת המגילה, ובוטל השימוש בטעמי המקרא, סימני הלחן בקריאת התורה.

חורין גם התיר לקהילות בברלין ובהמבורג להתפלל בלא כיסוי ראש ב־1818, אך עמדתו לא התקבלה בקהילתו בארד. אבן הפינה למבנה חדש הונחה ב־13 ביוני 1828, אך מכשולים שהציבה העירייה עיכבו את סיום הבנייה עד 1834. בשנת 1842, שנתיים לפני מותו, הוכנס בניין בית הכנסת עוגב (כלי נגינה גדול), העוגב הראשון שהופעל בבית כנסת בהונגריה.

יורשו יעקב שטיינהרדט היה רב נאולוגי חשוב. הקהילה הצטרפה ללשכה הארצית הנאולוגית מיד עם הקמתה. "נאולוגי" היא תנועה יהודית הונגרית שקידמה שינוי וחידוש במנהגים.

בית הכנסת הראשון של ארד נבנה מעץ בשנת 1742. האדמה ניתנה במתנה על ידי אישה בשם נחומה.

הרב הראשון נקרא יוחנן. הוא התחיל לעבוד שם בשנת 1764. אחריו היו רבנים נוספים.

בשנת 1789 הגיע רב חדש, אהרן חורין. הוא היה בן 23 וכיהן עד גיל 78. הרב חורין שינה כמה מנהגים. הוא ביטל תפילה מיוחדת שנקראת כל נדרי. הוא גם אסר לירוק או להרעיד רגליים כשזוכרים את המן בקריאת המגילה. בנוסף הוא ביטל את סימני הלחן בקריאת התורה.

ב־1818 אפשר לחלק מהקהילות בברלין ובהמבורג להתפלל בלי כובע. זאת לא התקבלה בארד. אבן הפינה לבית הכנסת החדש הונחה ב־13 ביוני 1828. העיר עיכבה את הבנייה וסיום העבודות היה רק ב־1834. בשנת 1842 הוכנס עוגב, כלי נגינה גדול. זה היה העוגב הראשון בבית כנסת בהונגריה.

הרב שאחריו נקרא יעקב שטיינהרדט. הקהילה הצטרפה לקבוצה שנקראת נאולוגים. נאולוגים הם אנשים שרצו לשנות חלק מהמנהגים.