בית המדרש לרבנים בברלין הוקם ב־22 באוקטובר 1873 על ידי הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר (1820, 1889). המוסד היה אורתודוקסי והוביל גישה ששילבה מסורת עם מחקר מדעי של היהדות.
בברלין של סוף המאה ה־19 נפתח גם בית ספר גבוה למדעי היהדות בידי מנהיגים ליברליים. הילדסהיימר הקים סמינר אורתודוקסי עצמאי כדי להציע חלופה חינוכית. הוא אף סלד מהמונח "אורתודוקסי" אך ראה בשיטתו את היהדות האמיתית.
המטרה הייתה ליצור אסכולה מחקרית שתקרב בין "מדע היהדות", מחקר אקדמי על ההיסטוריה והטקסטים, לבין המסורת. הילדסהיימר בחר מורים התומכים בגישה זו, ושאף שילוב של הכשרה תורנית מעמיקה והשכלה מדעית מעולה.
התנאי לקבלה כלל ידע קודם בתלמוד. כל תלמיד נדרש להשלים לימודים אקדמיים באוניברסיטה לפני ההסמכה לרבנות. הלימודים בבית המדרש התמקדו בתלמוד ובפסקי הלכה, אך גם כולל משניות, מדרשים, תשובות הגאונים, תולדות התפילה, המסורה וספרות האגדה. חקר חז"ל נלמד כשילוב היסטורי־בלשני. נלמדו היסטוריה, גאוגרפיה של ארץ ישראל, בלשנות שמית ומזרחנות. נלמדו גם מקרא ואפולוגטיקה, הגנה והצגה של האמונה מול ביקורת מודרנית. הפילוסופיה היהודית נלמדה בגישה מדעית וניתוח טקסטואלי.
מקצוע ייחודי היה הומלטיקה (רטוריקה), תורת הנאום, שבו התאמנו על סגנון ודרשה מעשית. הדרשה בגרמנית היתה חשובה, כי רבים מהמתפללים לא הבינו את התפילות בעברית.
במבחן פרקטי, בית המדרש הכשיר חלק גדול מהאיכרות הרבנית: ב־1898 כ־61% מבוגריו כיהנו כרבנים, לעומת שיעורים נמוכים יותר בסמינרים אחרים. לתעודת ההסמכה צורפה "הודעה נאמנה" שהפכה את התעודה למוטלת בתנאים של שירות בניגוד לעקרונות האורתודוקסיה.
הייתה מחלוקת חריפה עם סמינר ברסלאו וההיסטוריון צבי גרץ. הילדסהיימר חשש מהעדפת מסקנות מחקריות על יסודות האמונה. מצד שני טענו יריביו כי תוכניותיו עלולות לבלבל ולהציג אורתודוקסיה בלבוש מדעי. לאחר מלחמת העולם הראשונה נרשמה התקרבות, ונכנסו ביתר שאת שיטות לימוד ליטאיות עם מורים כמו הרב אברהם אליהו קפלן והרב יחיאל יעקב וינברג.
החל מ־1897 היחס לציונות עורר מחלוקות בין מורים ותלמידים. חלק תמכו בציונות, חלק התנגדו; למוסד לא הייתה עמדה רשמית בנושא.
בין המורים הבולטים נכללו אברהם ברלינר, צבי הילדסהיימר ושמעון אפנשטיין בתחום ההיסטוריה; יעקב ברט ושמואל גרינברג בתחום המקרא; יוסף וולגמוט ואלכסנדר אלטמן בפילוסופיה.
עם עליית הנאצים ב־1933 התדרדרה פעילות המוסד. תלמידים רבים חזרו לארצותיהם או עלו לארץ ישראל. ניסיונות להעביר את המוסד לארץ נכשלו. ב־10 בנובמבר 1938, מיד לאחר ליל הבדולח, סגרו השלטונות הנאצים את בית המדרש לצמיתות. רבים ממוריו ובוגריו היגרו לארצות הברית, אנגליה וארץ ישראל.
בשנת תשע"א (2011) נפתח בית המדרש מחדש, בראשות הרב חנוך ארנטרוי, והוא הכשיר בעיקר צעירים ממזרח אירופה. משנת תשפ"א (2021) עומד בראשו הרב משה מרדכי פרבשטיין.
בית המדרש לרבנים בברלין נפתח ב־22 באוקטובר 1873. המייסד היה הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר. זהו מוסד להכשרת רבנים ששומר מסורת (אורתודוקסי).
הילדסהיימر רצה מוסד שמשלב לימוד מסורתי עם מחקר אקדמי. זה היה שונה מהלימודים הליברליים שהיו אז בברלין.
המטרה היתה ללמד תלמידים להיות רבנים עם ידע עמוק בתורה ולימוד מדעי על הטקסטים.
התלמידים למדו תלמוד (ספר הלימוד המרכזי של היהדות) ופסקים. הם נשלחו גם לאוניברסיטה להשלים לימודים. למדו משניות, מדרשים, תולדות התפילה ושפה. אפולוגטיקה היא לימוד שמגן על האמונה מול ביקורת. לימדו גם הומלטיקה (רטוריקה), איך להכין ולשאת דרשות בגרמנית.
ב־1933 החל המוסד להיפגע עם עליית הנאצים. אחרי ליל הבדולח, ב־10 בנובמבר 1938, סגרו את בית המדרש ולא פתחו אותו שוב. רבים מהמורים והתלמידים ברחו למדינות אחרות.
בשנת 2011 נפתח המקום מחדש. מאז 2021 עומד בראשו הרב משה מרדכי פרבשטיין.
תגובות גולשים