לואי התשיעי (1214, 1270) היה מלך צרפת משנת 1226 ועד מותו. הוא היה בנו של לואי השמיני ובלאנש מקסטיליה. כשהסתייד על הכתר היה בן 12, ואימו בלאנש שלטה בשמו כעוצרת עד 1234. באותה שנה נישא למרגריט מפרובאנס, שהביאה לו 11 ילדים, בהם פיליפ השלישי שבא אחריו על הכתר.
בלאנש ניהלה את המדינה בחוכמה ובנחישות. ב-1229 סיימה את המרד של הקתרים בדרום צרפת (האלביגנזים) וחתמה על הסכם שלום עם ריימונד השביעי, רוזן טולוז. כשהעבירה את השלטון ללואי, צרפת כבר הייתה יציבה יחסית.
לואי קנה מבלדווין השני מקורטניי את הנזר הקוצים, חפץ שנחשב לפי המסורת ככתר שעוטף את ראשו של ישו. לשם כך הוא בנה את קפלה מיוחדת, סנט שאפל, בין 1242 ל-1248; הקפלה נחנכה ב-1248. כיום הנזר שמור בלובר.
בשנת 1242 ניצח בקרב את הנרי השלישי, מלך אנגליה, אך סבל ממחלות. ב-1244 חלה באנמיה קשה (חוסר דם חמור) ונשבע לצאת למסע צלב אם יבריא. מסעי הצלב הם מסעות צבאיים נוצריים לארץ ישראל ולמקומות קדושים.
ב-1248 הפליג עם צבאו למצרים במסגרת המסע הצלב השביעי. אחרי כיבוש דמיאט נפל בשבי במאבק ב-1250, ושוחרר תמורת כופר כסף. לאחר מכן חזק את המבצרים והעיריות שבשליטת הצלבנים בארץ ישראל, שהה בארצות האלה עד 1254 וחזר לצרפת.
לואי ראה בכישלון הצבאי עונש על חטאיו, והקדיש זמן לצדקה ולנושאים דתיים.
ב-1270 יצא למסע הצלב השמיני לתוניסיה. שם פרצה מגפה במחנהו. לואי חלה ומת ב-25 באוגוסט 1270; היסטוריונים בני זמננו סבורים שמחלתו הייתה דיזינטריה (דלקת מעיים). ליבו וקצת איבריו נקברו במונריאלה, ושאר עצמותיו הובאו ונקברו בבזיליקת סן-דני ליד פריז.
ב-1297 הכריזה הכנסייה הקתולית על לואי כקדוש.
שמו של לואי נשאר חי במקומות רבים: איל סן לואי בפריז, העיר סיינט לואיס במיזורי, סאו לואיס בברזיל, בית החולים סן לואי בירושלים, וגם רחוב בעכו.
לואי נודע בלבבו הטוב כלפי העניים. הוא אכל לעתים איתם, שטף רגליים כמעשה נדבנות נוצרי, ומימן מוסדות שדאגו לעניים, לנשים ולעיוורים.
באותו זמן הוא גם קידם מדיניות דתית נוקשה. הוא הרחיב את פעילות האינקוויזיציה (מערכת שנועדה למצוא ולהשפיע על מי שנחשבו ככופרים), וקבע עונשים חמורים נגד מי שנתפסו כמחללי האמונה.
היחס ליהודים היה קשה: בפריז נערך ויכוח על התלמוד, וב-1242 שרפו ספרים יהודיים חשובים. שיא נוסף היה שבמסע הצלב השמיני הוצא צו גירוש שהיה בתוקף רק בנחלות המלך. ב-1270 הוטלה קנס כספי על יהודים שלא לבשו טלאי צהוב בציבור.
מקור מרכזי למידע על לואי הוא חיבורו של ז'אן דה ז'ואנוויל, אביר שחי במאה ה-13 וכתב את "תולדות לואי הקדוש".
(ברשימות ארוכות של שמות יש שמות חשובים, בולט מביניהם פיליפ השלישי שהתמנה למלך לאחריו.)
(עץ המשפחה מראה את הקשר לשושלת המלוכה בצרפת.)
לואי התשיעי נולד ב-1214 והיה מלך צרפת מ-1226 עד 1270. אמו, בלאנש, שלטה בשמו בהתחלה.
ב-1234 הוא התחתן עם מרגריט מפרובאנס. לה ולואי נולדו 11 ילדים. אחד מהם היה פיליפ, שעם הזמן הפך למלך.
לואי בנה כנסייה מיוחדת שנקראה סנט שאפל. שם שמר את הנזר הקוצים (כתר קטן של חוטים) שמייחסים ישו.
לואי יצא לשני מסע-צלב. מסע צלב הוא מסע שבו נוצרים נסעו למקומות קדושים. במסע הראשון שלו שלח לצבא למצרים. שם נתפס בשבי ואז שוחרר. אחר כך בילה כמה שנים בארץ ישראל וחיזק ערים.
בשובו לצרפת המשיך לעזור לעניים. הוא היה ידוע בזכות נדיבותו. הוא גם עמד על דעתו לדת הנוצרית ופעל בכלים קשים נגד מי שנחשבו ככופרים.
ב-1270 יצא למסע צלב נוסף לתוניסיה. שם פרצה מחלה במחנה וחלה גם לואי. הוא נפטר ב-25 באוגוסט 1270. חלק מלבבו נקבר בכנסייה במונריאלה, ושאר גופו הובא וקברו אותו בסן-דני ליד פריז.
יש מקומות רבים שנקראו על שמו: אי בפריז שנקרא איל סן לואי, העיר סיינט לואיס בארצות הברית, וסאו לואיס בברזיל. יש גם בית חולים בירושלים שנקרא סן לואי.
לואי נהג לעזור לעניים. הוא האכיל אנשים ונתרם למוסדות עזרה. לעומת זאת הוא גם קידם חוקים דתיים קשים.
בפריז נערך ויכוח על ספרים יהודיים, ובו זמנית הוחרמו ונשרפו כמה ספרים. בזמן מסעו לתוניסיה הוצא צו שהשפיע על יהודים בשטחה של צרפת. ב-1270 הוטל קנס על יהודים שלא לבשו טלאי צהוב (טלאי זה היה חצי סמל שנשים ושמות נקראו לחבוש).
המידע על לואי מגיע בין היתר מהספר של אביר בשם ז'אן דה ז'ואנוויל, שכתב על חייו.
הבן החשוב ביותר מבין ילדיו היה פיליפ, שבא אחריו על הכתר.
יש עץ משפחה שמראה את קרבתו לשאר מלכי צרפת.