בית הנכות בצלאל

'''בית הנְכוֹת בצלאל''' (לשעבר "בית הנכאת") או "בית הנכות הלאומי בצלאל" היה מוזיאון וחלל תצוגה של בית הספר לאמנות בצלאל, ברחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים. פעל בין השנים 1906, 1965. היום המקום משמש בית האמנים של אגודת הציירים והפסלים בירושלים.

התחלת המוזיאון הייתה כאוסף של צמחים ובעלי חיים מארץ ישראל. ישראל אהרוני, מייסד האוסף, היה זואולוג (חוקר בעלי חיים) ואספן דגימות עבור מוזיאונים באירופה. בוריס שץ, מייסד בצלאל, ראה שימוש באוסף כדי לעזור לאמנים לשלב חיי הטבע בעבודותיהם.

משנת 1909 האוסף קיבל גם אופי אתנוגרפי (תיאורי תרבויות ומנהגים). חלק מהפריטים הונחו כתרומות שהגיעו בעקבות תערוכות בצלאל באירופה. בין המוצגים היו דיוקנאות של אמנים ידועי שם, אוסף שבלולים מברלין ומרכבתו של משה מונטיפיורי.

התצוגה נפתחה לציבור בפסח 1912. המוזיאון זכה לביקורים של מנהיגי היישוב, וב-1916 ביקר בו גם ג'מאל פאשה, שר בצי העות'מאני, בליווי פמליה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה פנה שץ לוועד הצירים וביקש תמיכה. הוועד הקצה תקציב, אך בגלל סגירת הגבולות לא הצליח שץ להרחיב את המוזיאון, שהכיל אז כ-3,000 פריטים.

בעשור השני הופרד האוסף הזואולוגי ונקרא "בית נכות חקלאי". הוא הועבר לניהול עצמאי וב־1925 נמסר לאוניברסיטה העברית. שץ פעל להשאיר את שאר האוסף כמוזיאון לאומי. ב-2 ביוני 1925 נפתח "בית הנכות הלאומי בצלאל" בפיקוחו של מרדכי נרקיס.

המוזיאון נפתח לקהל מדי יום, תחילה בשעות אחר הצהריים. היו בו שבעה אולמות עם יצירות אמנות, בעיקר של אמנים יהודים. בין האולמות: אולם דיוקנאות גדולי ישראל, אולם נורדאו, אולם הירשנברג עם הציור "היהודי הנצחי" (1900) של שמואל הירשנברג, ואולם "נאד הדמעות" שבו הוצגו ציורי הפרעות מאת אבל פן לצד שרידים מפרעות ביהודים.

ב-1939 מונה הרברט קרמר למנהל הכללי. הוא ייסד את "אגודת ידידי בית הנכות הלאומי בצלאל". ב-13.4.1948 קרמר נהרג בהתקפה על שיירת הדסה (שיירה רפואית).

עם פתיחת מוזיאון ישראל ב-1965 צורף אוסף בית הנכות למוזיאון הזה, והוא שימש בסיס לאגף האמנויות. לאחר כך שימש המבנה כבית האמנים.

מכתב של ישראל אהרוני על העברת האוסף הזואולוגי.
אחד העם ובוריס שץ ליד הציור "היהודי הנצחי", 1911.
מראה מתערוכה של אמני ארץ-ישראל (1940).
צוות בית הנכות הלאומי בצלאל, בסביבות 1964.
שלט על הכללת בית הנכות במוזיאון ישראל.

'''בית הנכות בצלאל''' היה מוזיאון ליד בית הספר לאמנות בצלאל בירושלים. המוזיאון פעל מ-1906 עד 1965. היום זהו בית האמנים של הציירים והפסלים בעיר.

בתחילה המוזיאון הכיל צמחים ובעלי חיים מהארץ. ישראל אהרוני, חוקר בעלי חיים, אסף את המוצגים. בוריס שץ רצה שאומנים יראו את הטבע מקרוב.

מאז 1909 היו גם תצוגות על תרבויות ואנשים. אנשים מאירופה שלחו פריטים וציורים כתרומות. היו גם פריטים מיוחדים כמו מרכבתו של משה מונטיפיורי.

המוזיאון נפתח לקהל בפסח 1912. בשנת 1916 ביקר בו שר חשוב בשם ג'מאל פאשה.

בשנים הבאות חלק מהמוצגים הזואולוגיים הועברו לאוניברסיטה העברית. ב-1925 נפתח המוזיאון החדש בפיקוח מרדכי נרקיס.

המוזיאון כלל שבעה אולמות עם יצירות של אמנים יהודים. היו אולם דיוקנאות ואולם בו הוצג הציור "היהודי הנצחי" מאת שמואל הירשנברג. במקום הוצגו גם ציורים העוסקים בפרעות בצורה רגישה.

ב-1939 מונה מנהל חדש בשם הרברט קרמר. בשנת 1948 קרמר נהרג בהתקפה על שיירת הדסה (שיירה רפואית). ב-1965 אוסף בית הנכות צורף למוזיאון ישראל. אחר כך המבנה הפך לבית האמנים.

מכתב של ישראל אהרוני על העברת האוסף.
אחד העם ובוריס שץ ליד הציור של שמואל הירשנברג.
תמונות מתערוכות וצוות בית הנכות.