בית פוג'יווארה

חמולת פוג'יווארה (藤原氏) הייתה משפחה אצילה וחזקה ששלטה בפוליטיקה היפנית בעיקר בתקופת הייאן. המייסד נאקאטומי נו קאמאטרי קיבל את שם המשפחה מהקיסר טנג'י. בני החמולה התקדמו משרתי חצר למחזיקים בכוח פוליטי רחב.

בתחילת דרכה מעורב נאקאטומי במהפכה בשנת 594 שקדמה לרפורמות ממשלתיות גדולות. בנו, פוג'יווארה נו פוהיטו, קיבע את מעמד המשפחה בחצר, והעניק את בנותיו לתפקידי פילגש ובת זוג לקיסרים. מתוך צאצאיו נוצרה משפחת הוקה, שהפכה למנהיגת כל החמולה.

במהלך הייאן הפכה משפחת הוקה לחזקה ביותר. הם השיגו שליטה על תפקידי העוצרים: סֵשוּ (סשו = עוצר לקיסר קטין) וקמפקוּ (קמפקו = עוצר לקיסר בוגר). בעזרת מינויי עוצרים ונישואים עם משפחת הקיסרות, הפכו הפוג'יווארה לכוח שמאחורי הכתר.

במאה ה-10 וה-11 כוחם הגיע לשיא. הקיסרים לעתים היו בעיקר סמלים, בעוד הפוג'יווארה קיבלו החלטות חשובות. פוג'יווארה נו מיצ'ינאגה היה דמות מרכזית, כשהיה סבם של קיסרים ושלט בפועל במשך שנים רבות.

קיוטו הייתה מרכז השלטון שלהם. הם ניצלו חלישות מרכזיות, גידול כוחו של המעמד הלוחם ויצירת אדמות פרטיות כדי להרחיב את השפעתם. מוסדות משפחתיים הפכו לחלק ממערכת הממשל, והקשר בין ענייני המשפחה לממשל היה הדוק.

במהלך התקופה התחזקו גם מנזרים ובעלי אדמות פרטיים. הם קיבלו פטורים ממסים וחסינות, מה שגרם לירידה בבקרה הממשלתית ולשינוי במערכת הכלכלית-פוליטית.

המשפחה גם תרמה לפריחה תרבותית. בתקופת הייאן פרחו שירה וספרות יפנית מקומית. נוצרו כתבים חדשים כמו קאטאקאנה והיראגאנה, והופיעו יצירות חשובות כגון "שנות קורי העכביש", "ספר הכרית" ו"סיפורו של גנג'י". רבות מהכותבות היו נשים מחצר הקיסר.

בסוף המאה ה-10 וה-11 התחילו מרידות וסכסוכים בין חמולות חזקות, בעיקר פוג'יווארה, טאירה ומינמוטו. ירידה בייצור המזון ולחצים על משאבים החלישו את החמולה. המעמד הלוחם צבר כוח, והקמת לשכות חדשות בחצר הפחיתה את סמכות הפוג'יווארה.

ניסיונות קיסרים להגביל את כוחם לא נשאו תמיד פרי, אך לבסוף השינוי הגיע. היוזמה של הקיסר גו-סנג'ו והקמת משרדים לרישום אדמות החלו לשנות את מאזן הכוחות. התנגשות על הירושה במאה ה-12 אפשרה לפוג'יווארה לנסות לחדש את כוחם, אך בסופו של דבר הם הובסו.

ב-1192 נוסדה השוגונות הראשונה על ידי מינמוטו נו יוריטומו. שוגונות היא שלטון צבאי שסלל את המעבר מכוח אצולה לחוזק המעמד הלוחם. בכך ירדה השפעתם של בני פוג'יווארה כמושלי המדינה.

במאה ה-13 הבית הצפוני של פוג'יווארה השתנה וחולק לחמישה בתי עוצרים חשובים: קונואה, טאקאטסוקאסה, קוג'ו, ניג'ו ואיצ'יג'ו. לבני פוג'יווארה נותר תפקיד ייעוצי בחצר הקיסרות ודימוי כוח פוליטי לאורך דורות, עד המאה ה-20. במשך מאות שנים נשות הקיסר נבחרו לעיתים קרובות מבתי פוג'יווארה.

גם לאחר אובדן השליטה הפוליטית, צאצאי הפוג'יווארה התרכזו באמנות ובספרות. ביניהם בולטים פוג'יווארה נו שונזיי ופוג'יווארה נו טייקה.

חמולת פוג'יווארה הייתה משפחה חזקה ביפן. הם שלטו בעיקר בתקופת הייאן.

הכל התחיל כאשר נאקאטומי נו קאמאטרי קיבל את השם פוג'יווארה מהקיסר. בנו סייע לקיסרים, וזה חיזק את משפחתם.

פוג'יווארה קיבלה את התפקידים של עוצרים. סֵשוּ זה עוצר שממלא מקום הקיסר אם הוא קטן. קמפקוּ זה עוצר שמייעץ לקיסר בוגר.

המשפחה הסתייעה בנישואים. רבות מבנותיהם נישאו לקיסרים. כך הם הפכו לחזקים בלי להיות קיסרים בעצמם.

פוג'יווארה תמכו באמנות. בזמן שלטונם נולדו סיפורים חשובים, כמו "סיפורו של גנג'י" ו"ספר הכרית". נשים בחצר כתבו הרבה.

לאט לאט צצו רבנים ולוחמים חזקים. הם התחילו לקחת כוח. בסוף החלו קרבות בין החמולות. בשנת 1192 עלה לשלטון מינמוטו נו יוריטומו, שייסד ממשל צבאי שנקרא שוגונות.

מאוחר יותר חלקו את הבית הצפוני של פוג'יווארה לחמישה בתים קטנים. אף על פי שאיבדו הרבה כוח, צאצאי פוג'יווארה נשארו יועצים ונישאו לעיתים למשפחת הקיסר.

כך, אף שהשלטון שלהם ירד, הם השאירו אחריהם יצירות ספרות ואמנות יפה.