בית קפה וינאי

בווינה: קריאת עיתון יומי היא חלק אינטגרלי מחוויית בית הקפה הווינאי.

בווינה

בית קפה וינאי הוא מוסד טיפוסי בעיר. הוא חלק מרכזי ממסורת תרבותית, ספרותית ואמנותית. הסופר פטר אלטנברג תיאר אותו כמקום "לא לגמרי בבית וגם לא ממש בחוצות העיר".

הקפה הגיע לעיר אחרי קרב וינה, כשהיו מצויים שקים עם פולי קפה. עדויות מצביעות על כך שבית קפה ראשון נוסד בווינה ב־1685 על ידי יורי פרנץ קולצ'יצקי. מאוחר יותר, ב־1891, הוקם במקום מפעל של יוליוס מיינל.


בבתי הקפה הווינאיים מקובל שאדם יישב שעות רבות במקום עם כוס קפה אחת בלבד, וקורא עיתון. המנהג הזה איפשר לאמנים, סופרים ואנשי רוח לעבוד, לשוחח וליצור בתוך בית הקפה. בתקופת מפנה המאה ה־20 נוצרה שם תנועה תרבותית חשובה.


בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 הגיעו באופן קבוע אנשי רוח לבתי הקפה. הם השתמשו בבתי הקפה גם כמקום עבודה. כתב העת "הלפיד" (Die Fackel), שערך קרל קראוס, נכתב ברובו בבתי קפה. בין היוצרים שקשורים לתרבות בתי הקפה נמנים קרל קראוס, ארתור שניצלר, יוזף רות ואגון ארווין קיש. סצנת בתי קפה דומה התקיימה גם בפראג.


במסורת הווינאית מגישים לצד הקפה כוס מים קרים וטריים. המים נשתים יחד עם הקפה או אחריו. מקור המנהג קשור לעובדה שהכפית הונחה בעבר בכוס המים, כדי לא להשאיר אותה על הצלוחית. בבתי הקפה הווינאיים הומצא גם האיינשפנר, וריאציה של מוקה (סוג קפה) המוגשת בכוס זכוכית עם חלב וקצפת.

בווינה: לקרוא עיתון בבית קפה זה דבר רגיל.

בווינה

בית קפה וינאי הוא מקום מפגש חשוב בעיר. אנשים יושבים שם שעות וקוראים עיתון.

הקפה הגיע לווינה אחרי קרב גדול, כשהחיילים מצאו שקי פולי קפה. בית קפה ראשון נפתח ב־1685 על ידי יורי פרנץ קולצ'יצקי. מאוחר יותר פעל בעיר מפעל של יוליוס מיינל.


בבתי הקפה הווינאיים מותר לאדם לשבת הרבה זמן עם כוס קפה אחת. זה נתן לאמנים ולסופרים מקום לעבוד ולדבר על רעיונות.


בחוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 רבים מהסופרים והעיתונאים ישבו בבתי הקפה. קרל קראוס כתב ברובו במקומות כאלה. גם אנשים כמו ארתור שניצלר ואגון קיש היו חלק מהסצנה.


בווינה מגישים תמיד כוס מים עם הקפה. פעם שם את הכפית בתוך המים, כדי לא להשאיר אותה על הצלוחית. שם הומצא גם האיינשפנר, קפה בכוס זכוכית עם חלב וקצפת (שמנת מוקצפת).