בלדה

בלדה היא שיר סיפורי עם אופי עממי. במקור האיטלקי המילה פירושה "שיר מחול בעל קצב". הבלדה נולדה לפני הדפוס, כשהסיפורים עברו מפה לאוזן. הגרסאות הראשונות הכתובות הופיעו במאה ה-13.


בלדות עממיות התפתחו בעיקר בסקוטלנד, אנגליה ואירלנד במאה ה-13. לעיתים קרובות הן מסתיימות בסוף טרגי, כלומר במות הגיבור, אבל יש גם בלדות רומנטיות ושמחות. זמרים נודדים שרו אותן בכפרים ובערים, וכל זמר שינה ופיתח את הבלדה לפי סגנונו. לכן יש בלדות בגרסאות שונות.

נושאים נפוצים הם נאמנות, אהבה ומסירות. יש בלדות היסטוריות, הומוריסטיות ואף חידות. דוגמה בולטת היא סיפורי רובין הוד, שהפכו לבלדות מפורסמות.


בתקופה הרומנטית, בראשית המאה ה-19, החלו לאסוף בלדות ולהעלותן על הכתב. גם היום כותבים שירים בסגנון בלדה. הרומנסה, שמקורה בספרד, דומה לבלדה והיא הגיעה אל יהודים דרך הלאדינו. רומנסה היא כמו "אחות" של הבלדה ולעיתים אופטימית יותר.


בלדה היא שיר עלילתי עם מקצב, שורות קצרות, בתים וחריזה. היא בדרך כלל מסורת בעל-פה, לכן עוברת שינויים עם הזמן. העלילה מתמקדת בפעולות ובדיאלוג, לא בתיאורים ארוכים. רגשות מודגשים בעקיפין ולא בצורה מפורטת.

בבלדה יש תפנית חדה שמובילה לשיא. הסיום הטרגי נקרא "פואנטה", השיא החשוב של הסיפור. חזרות מופיעות רבות; הן מדגישות ומשמרות מתח.

מוזיקלית לבלדה יש קצב פשוט, משפטים קצרים וטון עצוב. לבלדה אפשר לשיר במנגינה מודלית, שהיא דומה לטעמי המקרא.


המספר בבלדה מדלג לעיתים על פרטים, ויוצר פערי מידע שמשמרים מתח. תבניות חוזרות ורמזים בונות רבדים של משמעות לעיתים אירונית.


דיאלוג תמציתי מוביל לעומק ולמהירות בעלילה. הסיפור מתחיל לעתים בעיצומו של הרגע הדרמטי, והאירועים מוצגים כהבזקים שמקשרים זה לזה בעקיפין.


גיבורי הבלדה מייצגים ערכים ורעיונות. הבלדה נוגעת בלב השומעים דרך המקצב העממי, מסתורין, טון אירוני והתנגשות בין תפיסות שונות. עלילתית הבלדה נגמרת, אך הדיון הרעיוני נשאר פתוח.


כמה בלדות הפכו לנודעות ולמשפיעות, והן קיימות לעתים בגרסאות רבות.

בלדה היא שיר שמספר סיפור. המילה באה מאיטלקית ומשמעותה "שיר עם קצב". לפני הדפוס סופרו בלדות מפה לאוזן.


הן נפוצו בסקוטלנד, אנגליה ואירלנד במאה ה-13. זמרים נודדים שרו אותן בכפרים. כל זמר שינה קצת את הסיפור.

בלדות רבות עוסקות באהבה, נאמנות ולעתים במוות. יש גם בלדות הומוריסטיות והיסטוריות. רובין הוד מופיע בבלדות מפורסמות.


במאה ה-19 התחילו לכתוב בלדות בספרים. גם היום כותבים שירים בסגנון בלדה. הרומנסה, שהיא "אחות" של הבלדה, הגיעה מהספרדית והיתה אופטימית יותר.


בלדה יש לה מקצב, שורות קצרות ובתים. העלילה מתרכזת בפעולות ובדיאלוג. רגשות מוצגים בעדינות.

יש שיא חזק בסוף שנקרא "פואנטה", השיא של הסיפור. חזרות בשיר מגבירות מתח.


הדיאלוג מהיר וקצר. הסיפור לעתים מתחיל באמצע הרגע המרכזי.