בלמונג

באפוס שירת הניבלונגים (אפוס, סיפור גיבורי עתיק), בלמונג היא חרבו הקסומה של זיגפריד, הגיבור שהביס את הדרקון פאפנר. במיתולוגיה הנורדית קוראים לחרב גראם, וביצירה של וגנר היא נקראת נותונג.

החרב חושלה על ידי וילנד, נפח מיתולוגי (נפח הוא חרש מתכות). בסיפור של "טבעת הניבלונג" ווטאן, האל, מחופש לנווד זקן, נועץ את החרב בעץ בביקור אצל זיגלינדה. הוא מבטיח שמושיע שישלוף את החרב יהיה זה שיציל אותה. זיגמונד, אחיה התאום, מוציא את החרב מהעץ.

לפני שאיי ניצחון יושלם, ווטאן שובר את החרב כדי למנוע מזיגמונד לנצח בקרב. זיגמונד נהרג, ובנו זיגפריד נולד לאחר מותו. אימו מתה בלידה, וזיגפריד נמסר לידי מימה. מימה הוא ניבלונג (ניבלונגים, עם או עם-סוג במיתולוגיה) ואח של אלבריך, שנאבק על שליטת טבעת הקסמים.

מימה מנסה לחשל לזיגפריד חרבות, אך זיגפריד שובר את כולן. פעם נוספת ווטאן מופיע מחופש, ושואל את מימה שלוש שאלות. על השאלה השלישית מימה אינו יודע את התשובה: מי יכול לחשל מחדש את בלמונג? התשובה היא: זה שאינו יודע מהו פחד. ווטאן מודיע שמי שחשל את החרב עתיד לקחת את ראשו של מימה.

מימה מנסה ללמד את זיגפריד פחד. הוא מספר לו על פאפנר, הדרקון ששומר על טבעת הקסמים. זיגפריד, שנחוש להילחם בו, מחשל בעצמו את בלמונג השבורה. הוא מגיע למערת הדרקון, ובמאבק קצר מנחית את המכה שמביסה את פאפנר ומשלימה את כיבוש הטבעת.

בלמונג היא חרב קסומה של זיגפריד. זיגפריד הוא גיבור בסיפור עתיק בשם שירת הניבלונגים. בדרכים אחרות קוראים לחרב גם גראם ונותונג.

החרב נעשתה על ידי וילנד. וילנד הוא נפח, אדם שעובד עם מתכות. פעם ווטאן, אל בשם ווטאן, נענה מחופש ותקע את החרב בעץ. זיגמונד, אח של זיגלינדה, משך את החרב מהעץ.

ווטאן שבר את החרב אחר כך. זיגמונד נהרג. אחרי זה נולד זיגפריד. אימו מתה בלידה. מימה, ניבלונג (ניבלונג זה שם לקבוצה בסיפור), טיפל בזיגפריד.

מימה לא הצליח לעשות לו חרב טובה. ווטאן בא שוב ושאל חידות. רק מי שלא יודע מהו פחד יכול לחשל את החרב שנשברה. מימה רצה למנוע מזיגפריד להיות מסוכן, ולכן סיפר לו על דרקון בשם פאפנר.

זיגפריד החליט לעשות את החרב בעצמו. הוא הגיע למערת הדרקון והכניע את פאפנר. בזכות זה הוא קיבל את הטבעת הקסמים.