בנג'מין בריטן

אדוורד בנג'מין בריטן (22 בנובמבר 1913, 4 בדצמבר 1976) היה מלחין, פסנתרן ומנצח אנגלי.

בריטן גדל בסאפוק והחל להלחין כבר בגיל חמש. בגיל חמש-עשרה החל ללמוד אצל פרנק ברידג', שהקרין עליו רעיונות מודרניים והרחיב את אופקיו המוזיקליים. ב-1930 קיבל מלגה לקולג' המלכותי למוזיקה (מוסד ללימודי מוזיקה), שם למד הרמוניה ופסנתר.

לצד הלימודים התחבר לבריטים כמו ו.ה. אודן ולעיתים כתב מוזיקה למחזות קצרים ולסרטים תיעודיים. את יצירת הבכורה החשובה שלו הציג בפסטיבל זלצבורג - "וריאציות על נושא של פרנק ברידג'".

ב-1939 נסע לארצות הברית עם פיטר פירס, זמר הטנור שהיה חברו הקרוב ובן זוגו. עם חזרתו לבריטניה, ובעידוד מנצחים כמו סרגיי קוסביצקי, החל להתרכז באופרה (מחזה מוזיקלי שבו שרים וזמרים).

האופרה המרכזית שלו, "פיטר גריימס", הוצגה לראשונה ב-1945 והחייה את האופרה הבריטית. היא מתארת דייג שמכפרו מאשימים אותו במות נערים. בריטן הזדהה עם הדמות, וכתב את תפקיד הראשי במיוחד לטון הגבוה של פירס. יצירה זו נתפשה כיצירת מופת והוצגה רבות ברחבי העולם.

בשנת 1951 חיבר את "בילי באד", אופרה שמבוססת על הרומן של הרמן מלוויל. בין אופרותיו הנוספות נמנות גם ניסיונות עם שיטות מודרניות, כמו שימוש בשיטת שנים-עשר הטונים (שיטה קומפוזיציונית אטונלית).

האופרה האחרונה שלו, "מוות בוונציה", נכתבה כאשר כבר סבל מבעיות לב. היא נוגעת בנושאים של ים, יופי אסור ורגשות סותרים.

בריטן כתב גם יצירות קוליות חשובות אחרות. בין אלה "הסונטות הקדושות של ג'ון דון" (1945) ו"רקוויאם המלחמה". רקוויאם (תפילת אשכבה) זו משלב טקסט לטיני עם שירים אנטי-מלחמתיים של וילפרד אוון, משורר ממלחמת העולם הראשונה שנפל בקרב.

הוא ייסד את האופרה הלאומית האנגלית ועמד מאחורי פסטיבל אלדבורו (1948). מוסדות אלה וסדרות ההפקות שהוביל קידמו את המוזיקה שלו, אך גם התרחקו ממנו חלק מהמעגלים החברתיים באנגליה.

בחלק מעבודותיו ניכרת השפעת זהותו המינית. מבקרים כתבו שההומוסקסואליות שלו השפיעה על בחירת הטקסטים ועל האופן שבו בנה תפקידים קוליים, במיוחד לקול הטנור.

בריטן מת באלדבורו שבסאפוק, ושם נקבר. פיטר פירס מת עשר שנים אחריו ונקבר לצידו.

אדוורד בריטן (1913, 1976) היה מלחין אנגלי. הוא גם ניגן בפסנתר והנחה מקהלות.

בריטן התחיל להלחין כשהיה בן חמש. הוא למד מוזיקה בקולג' המלכותי למוזיקה. המורה החשוב שלו היה פרנק ברידג'.

פיטר פירס היה חברו הקרוב וזמר. שניהם נסעו לאמריקה וחזרו לבריטניה.

בריטן כתב אופרות. אופרה היא מחזה שמבוסס על שירה ומוזיקה.

האופרה המפורסמת שלו היא "פיטר גריימס". היא מדברת על דייג שאחרים בכפר מאשימים אותו. התפקיד הראשי נכתב במיוחד בשביל קולו של פירס.

עוד עבודה חשובה היא "רקוויאם המלחמה". רקוויאם הוא סוג של תפילת אשכבה, ורקוויאם זה גם כולל שירים שמתרעמים על המלחמה. חלק מהשירים נכתבו על ידי משורר שנפל במלחמה.

בריטן ייסד את פסטיבל אלדבורו. הוא אהב את העיירה הזאת. שם גם מת וקבור, ופיטר פירס נקבר לצדו.

בחוף באלדבורו הוצב פסל צדפה ועליו שורה מתוך "פיטר גריימס".