שטפן וולפה (1902, 1972) היה מלחין יהודי-גרמני שנולד בברלין. מגיל 14 למד בקונסרבטוריון של ברלין, ובהמשך בבית הספר הגבוה למוזיקה (1920, 1921). למד קומפוזיציה אצל פרנץ שרקר ואת פרוצ'ו בוזוני ופעל גם בבאוהאוס, שם פגש אמנים דאדאיסטים. כתב מוזיקה לפואמה "אנה בלום" של קורט שוויטרס.
בשנים 1929, 1933 כתב מוזיקה א-טונלית, כלומר מוזיקה שאינה מבוססת על טון מרכזי. חלק מעבודותיו השתמשו בשיטת שנים-עשר הטונים של ארנולד שנברג; שיטה שבה המלחין מסדר את כל 12 התווים בסדר מסוים כדי לא ליצור טון מרכזי. לצד זאת, בהשפעת רעיונות כמו Gebrauchsmusik ("מוזיקה לשימוש", מוזיקה שנועדה לקהל ולמטרות חברתיות) של פאול הינדמית, וכמוזיקאי בעל אוריינטציה סוציאליסטית, כתב יצירות נגישות לאיגודי פועלים ותיאטרונים קומוניסטיים. הוא שילב גם אלמנטים של ג'אז ומוזיקה פופולרית, ושיריו זכו לפופולריות ותחרו בשירי הנס אייזלר.
עם עליית הנאצים נאלץ להימלט מגרמניה. ב-1933 עבר דרך רומניה ורוסיה והגיע לאוסטריה, שם נחשף למוזיקה נוספת. בין 1934 ל-1938 שהה בארץ ישראל, ואז היגר ב-1938 לניו יורק. בניו יורק הצטרף למעגלים של אמנים, ובשנות ה‑50 התקרב לציירים האקספרסיוניסטים המופשטים. משנת 1952 עד 1956 שימש מנהל מוזיקלי בקולג' בלק מאונטיין והעביר הרצאות בקורסי קיץ בדרמשטט, גרמניה. בין תלמידיו נמנים מורטון פלדמן, רלף שייפי, דייוויד טיודור וצ'ארלס וואורינן; המלחין הישראלי חיים אלכסנדר היה תלמידו בתקופת שהותו בארץ.
הסגנון המוזיקלי של וולפה השתנה עם הזמן. חלק מיצירותיו נשענו על שיטת השנים-עשר הטונים, אחרות היו דיאטוניות, כלומר מבוססות על סולמות רגילים, וחלקן התבססו על מקאמים. מקאם הוא סולם ונוהג מקורי במוזיקה הערבית, שהיה מוכר לו מארץ ישראל. לעתים השתמש בשיטות שונות לארגון הטון. המוזיקה שלו נתפסה כקיצונית, אך היא נמנעה מהפונקטואליות (שיטת כתיבה מבוזרת של נקודות צליל) של מלחינים כמו פייר בולז, והעדיפה מחוות הבעה שמתקשרות לקהל.
וולפה חלה במחלת הפרקינסון ב-1964 ומת בניו יורק ב-1972. אליוט קרטר תהה על עומק המסירות והמקוריות ביצירתו.
שטפן וולפה היה קרוב משפחה של המלחין מיכאל וולפה ושמר על קשרים משפחתיים בתקופתו בארץ.
וולפה שהה בארץ כארבע שנים, בין 1934 ל-1938, והתיישב בקיבוץ קריית ענבים. יחד עם קבוצת מלחינים שעלו מגרמניה, הקים את האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים עם חנוך יעקבי. שם לימד הלחנה, ופיתח פעילות חינוכית ומוזיקלית.
הוא לימד תלמידים כמו חיים אלכסנדר ואפרים בן‑חיים. אף שהיה קומוניסט ומעמיד רעיונות פציפיסטיים ולא ציוניים, הוא התלהב מפעילות חלוצית והקדיש זמן לחינוך מוזיקלי ולמקהלות בקיבוצים. שיתף פעולה עם המשורר נתן אלתרמן ולחניו לשירי טשרניחובסקי זכו לפרסום. עם זאת, היצירות המיועדות לאולמות קונצרטים נשארו מורכבות וא-טונליות, והסתייגות עמיתים ודחיית חידוש חוזה עבודתו הובילו להחלטתו לעזוב את הארץ. במקורות היסטוריים מסוימים לא זכה להכרה הנרחבת שעמדה מאחורי מלחינים אחרים בישראל.
שטפן וולפה (1902, 1972) היה מלחין יהודי שנולד בברלין. מגיל 14 למד מוזיקה. הוא כתב גם למלים של שירים.
בזמן מסוים כתב מוזיקה א-טונלית. א-טונלית אומרת שאין לה "טון מרכזי" שמרגיש כמו בית. לעתים השתמש בשיטת שנים-עשר הטונים. זו שיטה שמסדרת את כל התווים כדי לא ליצור בית מוזיקלי אחד.
כשהנאצים עלו לשלטון, וולפה ברח לבין המדינות ועד שהגיע לאוסטריה. בין 1934 ל-1938 הוא גר בארץ ישראל. אחרי זה עבר לניו יורק בארצות הברית.
הוא גם עבד בבלק מאונטיין קולג' והיה לו הרבה תלמידים חשובים. לבסוף חלה בפרקינסון ומת ב-1972.
בארץ גר וולפה בקיבוץ קריית ענבים. הוא והמלחין חנוך יעקבי הקימו את האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. הוא לימד שם הלחנה ותלמידיו היו בין היתר חיים אלכסנדר.
וולפה לא היה תומך בציונות, אך אהב להפעיל מקהלות וללמד ילדים. לחניו לשירים של משוררים ידועים זכו להאזנה. חלק מהחברים באקדמיה חשבו שסגנונו קשה להקשבה, והוא עזב לבסוף את הארץ.
תגובות גולשים