בנגאזי

בנגאזי (בערבית: بنغازي) היא העיר השנייה בגודלה בלוב. היא העיר הגדולה במחוז קירנאיקה, חבל במזרח המדינה. העיר שוכנת על רצועת חוף של הים התיכון, בין הים לשני מקווי מים עומדים. יש בבנגאזי שני חלקים עיקריים: רובע ערבי ורובע מודרני. בשנת 2006 חיו בה כ־670 אלף בני אדם.

בעיר יש מספנה, שדה תעופה ובתי נופש. יש בה גם מפעלים לתעשיות כמו טקסטיל, עיבוד עורות, שימורים ולבנים וצמנט.

בנגאזי החלה כמושבה יוונית בשם אוספירידס, ועברה אחר כך להשלטת מצרים. בתקופה ההלניסטית היא גם נקראה בירניקי, על שם המלכה ברניקי השנייה. לאחר מכן עברה לשליטה רומית. הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון חידש את חומות העיר.

במאה השביעית הגיעו לכאן הכובשים הערבים. העיר ניזוקה אז. הטורקים כבשו את המקום במאה ה־16 ושלטו עד 1911, אז כבשו האיטלקים. במלחמת העולם השנייה העיר הוחלפה בשליטה כמה פעמים בין הכוחות האיטלקיים, הגרמניים והבריטים, ונכבשה סופית על ידי הבריטים ב־1943. העיר נפגעה קשה מהפצצות, ונבנתה מחדש אחרי המלחמה.

בפברואר 2011 בנגאזי הייתה מוקד של הפגנות נגד משטר קדאפי. במהומות נהרגו מאות אנשים מירי צבא. אחר כך הפכה העיר למרכז המורדים ולמקום מושב של מועצת המעבר הלאומית עד שנפל המשטר.

הקהילה היהודית בבנגאזי היא אחת העתיקות באזור. יהודים ישבו במקום כבר במאה הרביעית לפני הספירה. הקהילה נשמרה עד לסוף שנות ה־60 של המאה העשרים.

מיקומה של העיר כצומת מסחר הימי והיבשתי נתן לקהילה השפעה כלכלית ולפעמים גם פוליטית. אחרי גירוש ספרד הגיעו אליה חכמים חשובים, בין השאר ר' אברהם חביב ור' שמעון לביא.

יהודי קרינאיקה ובנגאזי שמרו על קשרים עם ארץ ישראל. המרד הגדול בארץ ישראל שהביא לחורבן בית שני השפיע על הקהילה כאן. חלק מגולי החורבן הגיעו לבנגאזי. קבוצות קיצוניות מארץ ישראל עודדו מרידות, וזה הוביל ל"מרד התפוצות" ב־115, 117 לספירה. מרד זה דוכא באכזריות ופגע קשות בקהילה.

תעודות מציינות גם רדיפות של יהודים באזור במאה ה־4 על ידי נוצרים.

הקהילה היהודית החלה להתחדש בראשית המאה ה־18, תחת השלטון העות'מאני. תקופה זו נמשכה עד כיבוש איטליה ב־1911. במהלך המאה ה־18 וה־19 היגרו גם יהודים מאיטליה וממלטה אל בנגאזי. בתקופות מרידה נגד השלטון העות'מאני שמרו יהודי העיר על זהירות כדי לא לעורר שנאה ולשמור על חייהם.

בנגאזי היא עיר גדולה בלוב. היא השנייה בגודלה במדינה. העיר נמצאת על חוף הים התיכון. יש בה חלק ישן וחלק מודרני. בשנת 2006 גרו שם כ־670 אלף אנשים.

יש בבנגאזי מספנה, שדה תעופה ובתי נופש. יש גם מפעלים ללבנים, טקסטיל ועיבוד עורות.

בנגאזי הייתה פעם מושבה יוונית בשם אוספירידס. מאוחר יותר היא נשלטה על ידי מצרים ורומא. הקיסר יוסטיניאנוס חיזק את חומותיה.

במאה השביעית הגיעו לכאן כובשים ערבים. העיר ניזוקה אז. הטורקים שלטו בעיר במאה ה־16. ב־1911 כבשו אותה האיטלקים. במלחמה השנייה העיר הוחזרה לידי הבריטים ב־1943. היא נבנתה מחדש אחרי הפצצות.

בשנת 2011 נערכו במקום הפגנות גדולות נגד מנהיג שנקרא קדאפי. רבים נפגעו. לאחר מכן הפכה בנגאזי למרכז של המורדים.

יהודים חיו בבנגאזי כבר לפני יותר מאלף שנים. המנהג התחזק אחרי גירוש ספרד, אז הגיעו למקום חכמים לבתי מדרש. הקהילה התקיימה עד סוף שנות ה־60.

הקהילה שמרה על קשרים עם ארץ ישראל. אחרי מרידות בארץ ישראל הגיעו לכאן גולים. בשנים 115, 117 היה מרד גדול שנקרא "מרד התפוצות". המרד דוכא והיה קושי גדול לקהילה.

מחדש הגיעו יהודים לעיר בתחילת המאה ה־18. הם בנו מוסדות קהילתיים. עד כיבוש איטליה ב־1911 הקהילה הייתה חלק חשוב בחברה. יהודים גם עלו מאיטליה וממלטה. בזמן מרידות הם שמרו על שקט, כדי לא לסכן את עצמם.