מסדר בנדיקטוס הקדוש (Ordo Sancti Benedicti, OSB), או הבנדיקטינים, הוא קבוצה של נזירים קתולים קוינוביטים (חיים במנזר שיתופי) שקיבלו על עצמם את הרגולה (הרגולה: התקנון או חוקי החיים במנזר) של בנדיקטוס מנורסיה (480, 547). הנזירים חיים בקהילות עצמאיות שאינן כפופות למרכז יחיד. בנדיקטוס הקים במהלך חייו כמה מנזרים, ביניהם מונטה קאסינו, וניסח בסביבות 540 את הרגולה שמסדירה את חיי המנזר.
רעיון הנזירות הגיע במקור מצפון אפריקה והמזרח התיכון במאה ה-3. אנטוניוס הקדוש נחשב לאחד ממייסדי הנזירות הארמית (נזירות של התבודדות וסגפנות). לצד הארמיטים (בודדים), צמח זרם של קוינוביטים, נזירים החיים בקהילה יחד.
במהלך המאות הבאות עברו רעיונות אלה למערב אירופה. בנדיקטוס נתפס כאבי הנזירות המערבית. אחרי תקופה ברומא הוא נסתר להרים סביב 500 ונמשך להתבודדות. תלמידים התאספו סביבו, והוא הקים מנזרים רבים וניסח כללים ברורים לחיים המשותפים.
הרגולה של בנדיקטוס נכתבה בסוף חייו והייתה נגישה ופשוטה יחסית. היא איזנה בין חוקים נוקשים לבין גמישות שניתן להתאים במצבים שונים. הרעיון המרכזי הוא שהחיים במנזר הם דרך להגיע לישועה, ולכן בנדיקטוס קידם חיים בקהילה עבור רוב האנשים, ולא רק פרישות קיצונית.
לאחר קבלת הרגולה, הנזירים מחויבים לחמישה עקרונות עיקריים: עוני; פרישות; צייתנות (שלושת הנדרים); עבודה ותפילה; וקביעות במקום. חיי היום-יום כוללים סדר יום של תפילות (מספר פעמים ביום) ועבודה חקלאית או אינטלקטואלית. המטרה היא לחקות את הדרך של ישו (Imitatio Christi).
אחרי מותו של בנדיקטוס נמשכה התפשטות המסדר. האפיפיור גרגוריוס הראשון שלח נזירים לאנגליה בשנת 597, והבנדיקטינים הגיעו למקומות רבים באירופה. במאות הבאות נתקלו המנזרים בבעיות: חלק מהאבות לא הקפידו על הרגולה, ועושר או פיקוח חיצוני פגעו בחיי הקהילה.
בתגובה בעיות אלה הופיעו רפורמות ומסדרים חדשים. בנדיקטוס מאניין (779, 821) דגל בחזרה למחמירות והרפורמה שקידם חיזקה את העקרונות. בשנת 909 הוקם מנזר קלוני בידי גיום החסיד, שנתן למנזר חופש מהשלטונות המקומיים והחזיר חשיבות לתפילה ולרוחניות. קלוני הפך לרשת מרכזית של מנזרים כפופים להנהגה אחת.
מסדר קלוני חיזק את המוסד המנזרי דרך הנהגה מרכזית ושמירה קפדנית יותר על הרגולה.
במאה ה-11 נוסד מסדר הקרטוזיאנים (1084). מייסדו, ברונו מקלן, שילב אלמנטים בנדיקטיניים עם פרישות מחמירה, והדגיש התבודדות בתוך התא.
בשנת 1098 פרשה קבוצה מהמנזרים הקלונים והקימה את הציסטרציאנים בציטו. הם חיפשו צניעות ועבודה קשה, ובנו מערכת ארגונית שמטרה למנוע דעיכה מוסרית.
מאוחר יותר, תקופות כמו ימי הביניים המאוחרים, הרפורמציה והמהפכה הצרפתית פגעו במנזרים. במאה ה-19 חלו התארגנויות חדשות ושיפור במצבם. בשנת 1893 נבחר Abbot Primate (אב מנזר ראשי) כמשרה סמלית לייצוג הבנדיקטינים בפני האפיפיור, אך הקהילות עדיין פועלות בעיקר בעצמאות.
יש מנזרים בנדיקטיניים בכל העולם היום, כולל בישראל. אחד מהם נמצא באבו גוש ליד ירושלים, בו כנסייה צלבנית ששמרה את מראהה. בהר הזיתים יש גם מנזר הקרוי על שם "מרים של הגולגותא".
הבנדיקטינים הם קבוצה של נזירים קתולים. נזירים הם אנשים שגרים במנזר. הם מקבלים את הרגולה. רגולה היא החוקים של החיים במנזר.
המייסד הוא בנדיקטוס מנורסיה (480, 547). הוא כתב את הרגולה בערך בשנת 540. הוא הקים מנזרים, ביניהם מונטה קאסינו. המנזרים הם כפרים קטנים של נזירים.
יש שני סוגי נזירות: ארמיטים, נזירים בודדים; וקוינוביטים, נזירים שחיים בקהילה יחד.
נזיר בנדיקטיני נשבע שלושה דברים: עוני (אין רכוש פרטי), פרישות, וצייתנות. יש גם עבודה ותפילה, וקביעות במקום. ביום הם מתפללים כמה פעמים ועובדים כדי להתפרנס.
בהיסטוריה היו רפורמות ומסדרים חדשים. למשל: קלוני (מנזר חזק משנת 909). אחר כך צצו הקרטוזיאנים (1084) והציסטרציאנים (1098). הם חיפשו חיים פשוטים וצנועים.
המנזרים חלשו בזמנים קשים, אבל במאה ה-19 חזרו להתארגן. היום יש מנזרים בנדיקטיניים בכל העולם. בישראל יש מנזר ידוע באבו גוש ליד ירושלים. שם יש כנסייה צלבנית שמורה כמעט בשלמותה. בהר הזיתים יש גם מנזר בשם "מרים של הגולגותא".
תגובות גולשים