בנטו (אוכל)

ארוחת בנטו (ביפנית: 弁当; ידועה גם כאו-בנטו) היא ארוחה אישית באריזת טייק-אוויי מקובלת ביפן. הקופסה מחולקת לתאים, שבכל אחד מהם מרכיב אחר. יחד הם יוצרים ארוחה מגוונת, מזינה ומשביעה. בדרך כלל יש אורז, חלבון כמו דג, בשר או טופו, וירקות מבושלים או חמוצים. יש גם מנות צמחוניות עם אדממה (פולי סויה ירוקים).

העיצוב חשוב בבנטו. לעיתים מרכיבים מעוצבים בקפידה והופכים ליצירה קטנה. זה קשור ל"קאוואיי" (מילה יפנית שפירושה דברים חמודים). בחלק מהבנטו מוסיפים פריטי נוי שאינם לאכילה. הקופסה עצמה יכולה להיות פשוטה וחד־פעמית או מעוצבת בלכה בעבודת יד.

בנטו מאוזנת אמורה לכלול שלוש מנות פחמימה, שתי מנות פרי וירקות ומנת חלבון אחת. יש סוגים שונים: כאלה לאכילה במסעדה, בנטו לפיקניק, ואלה שנלקחים לעבודה או לנסיעות. בחנויות תחנות הרכבת מוכרים אקי-בנטו (駅弁当, "בנטו תחנות-רכבת"), שמיועדים לנוסעים ברכבת. ילדים ביפן לוקחים בנטו מבית לבית הספר.

מקורות הבנטו מגיעים לתקופת קמקורה במאה ה-12, עם הושי-אי (糒, "ארוחה מיובשת"), אורז מבושל ויובש שניתן לאחסן. במאות הבאות הופיעו תיבות עץ מצופות לק, שהשתמשו בהן במסיבות תה ובחגיגות צפייה בפריחת עצי הדובדבן - הנאמי (花見). בתקופת אדו התפתחה והשתכללה תרבות הבנטו. נוסעים נשאו קושי-בנטו (腰弁当, "בנטו מותניים") עם אוניגירי (כדורי אורז) ובני תיאטרון אכלו מקונו-אוצ'י בנטו בין חלקי ההצגה. בתקופת מייג'י הופיעו אקי-בנטו בסביבות 1885.

בתקופת טאישו הופיעו תיבות אלומיניום, שהיה להן סטטוס של מוצר יוקרתי. לאחר מלחמת העולם השנייה ירד שימוש הבנטו בבתי ספר, כשהוחלפו בארוחות אחידות. בשנות ה-80 חזר הבנטו לפופולריות, בזכות תנורי מיקרוגל וחנויות נוחות. תיבות עץ ומתכת הוחלפו בהרבה מקרים בפוליסטירן זול, אך גם תיבות בעבודת-יד חזרו לשוק. הבנטו היגר גם לקוריאה, שם הוא נקרא דוסיראק (도시락).

בנטו היא ארוחה אישית בתוך קופסה. הקופסה מחולקת לתאים. בכל תא יש מזון אחר.

בבנטו יש בדרך כלל אורז, חלבון כמו דג או טופו, וירקות או חמוצים. אוניגירי הם כדורי אורז שמופיעים בבנטו. לעיתים הבנטו מעוצב באופן חמוד. זה נקרא "קאוואיי" (חמוד ביפנית). קופסאות יכולות להיות פשוטות או מצופות לכה.

בנטו נמכר בחנויות ובתחנות רכבת. ילדים ביפן לוקחים בנטו לבית הספר. בנטו התחיל לפני מאות שנים. במאה ה-16 התחילו להשתמש בתיבות עץ מצופות לכה. במאה ה-19 הופיעו אקי-בנטו בתחנות הרכבת. אחרי מלחמת העולם השנייה בתי ספר עצרו את הבאת הבנטו, אבל בשנות ה-80 הבנטו חזר להיות פופולרי.