בקבוק תבערה

בקבוק תבערה (בק"ת), המכונה גם בקבוק מולוטוב, הוא נשק מאולתר פשוט. זהו בקבוק זכוכית שממלאים בנוזל דליק, בדרך כלל בנזין או כוהל (מתנול או אתנול). שמים סמרטוט בפיית הבקבוק. מדליקים את הסמרטוט וזורקים את הבקבוק. כשהבקבוק נשבר, הנוזל נשפך והאש מתפשטת.

בקבוק תבערה סטנדרטי כולל בקבוק זכוכית, נוזל דליק וסמרטוט. לפעמים מוסיפים חומרים אחרים. למשל זרחן לבן, חומר שמתלקח מעצמו, או זפת כדי שהנוזל ידבק למטרה. מוסיפים גם סוכר או שמן כדי לשנות את תכונות הבעירה. בחלק מהמקרים מוסיפים חומצה כדי להגביר נזק ולהקל על חדירה למשטחים מסוימים.

נשק זה נמצא בשימוש לוחמי גרילה ולעתים בצבאות בזמן מלחמה. השם "בקבוק מולוטוב" לקוח משמו של ויאצ'סלב מולוטוב. חיילי פינלנד השתמשו בו בהצלחה נגד טנקים במלחמת החורף, והצבא הפיני אף ייצר אותם בייצור סדרתי. שימושים מוקדמים נמצאו גם במלחמת האזרחים בספרד. בקבוקי תבערה הוזכרו גם במרד גטו ורשה ב-1943. במלחמת העולם השנייה הם היו נפוצים והשפיעו על מורל האויב. הם יעילים בעיקר נגד טנקים קלים.

בקבוקי תבערה נפוצים בהסכסוך, בעיקר בקרב מפגינים ומיליטנטים פלסטינים. משתמשים בהם נגד מטרות צבאיות ואזרחיות. כלי רכב משוריינים מודרניים עמידים לרוב בפני הבעירה של בקבוקים כאלה. בזמן מהומות יידוי בקבוקים מקושר לעיתים ליידוי אבנים. בית המשפט קבע עונשים חמורים על ייצור ויידוי בקבוק תבערה: לעיקרי העבירה עונש של כ-12 עד 40 חודשי מאסר, ולמסייע כ-8 עד 30 חודשים. לקטינים נקבעו עונשים קלים יותר, אך גם הם עלולים לכלול מאסר.

בקבוק תבערה הוא בקבוק שמדליקים וזורקים. הבקבוק מלא בנוזל שיכול לשרוף. שמים סמרטוט בפתח הבקבוק. מדליקים את הסמרטוט ואז זורקים את הבקבוק. כשזה נשבר, יש אש ונוזל שזורם.

הרכיבים הם בקבוק זכוכית, נוזל דליק וסמרטוט. לפעמים מוסיפים חומרים שגורמים לנוזל להידבק למטרה.

אנשים השתמשו בבקבוקים האלה במלחמות ובמהומות. השם "מולוטוב" הגיע משמו של אדם בשם מולוטוב. במדינות כמו פינלנד השתמשו בבקבוקים נגד טנקים. הם היו בשימוש גם במלחמת העולם השנייה.

בקבוקים כאלה מושלכים גם בהפגנות בסכסוך הזה. כלי רכב משוריינים בדרך כלל מוגנים מפניהם. יידוי בקבוק תבערה מסוכן ועלול להוביל לעונש של כמה חודשים בכלא.