בקטריופאג' למדא (פאג' λ) הוא בקטריופאג', נגיף שמדביק חיידקי Escherichia coli. למרות שנגיפים לא נחשבים לאורגניזמים, למדא משמש כלי מחקרי מרכזי ותורם לתגליות בגנטיקה ובמיקרוביולוגיה.
הגנום שלו מורכב מ-DNA דו-גדילי (שני גדילים של מולקולת DNA) ומספר בסיסיו הוא 48,502. הגנום מכיל כ-30 גנים. מבחינה טקסונומית הוא שייך לסדרת Caudovirales, הכוללת פאג'ים בעלי זנב ו-DNA דו-גדילי. פאג' למדא התגלה בשנות ה-50 על ידי אסתר לדרברג, וריצוף מלא של הגנום הושלם בשנות ה-90.
למדא הוא בקטריופאג' מתון. משמעות הדבר היא שהוא יכול לבחור בין שני מסלולים אחרי החדירה אל התא:
- המסלול הליטי (ליטי): הפאג' מתרבה במהירות בתוך התא והחיידק נהרס.
- המסלול הליזוגני (ליזוגני): העתק של הפאג' משתלב בכרומוזום החיידקי ונשאר רדום.
הבחירה בין המסלולים מושפעת ממצבו המטבולי, הפיזיולוגי והגנטי של התא. בתנאים רגילים רוב הפאג'ים נוטים לליזוגני. אלה שמבחרים במסלול הליטי יוצרים פלאקים, עיגולים נקיים בתרבית חיידקים על צלחת אגר. באמצעות ספירת הפלאקים ניתן להעריך את ריכוז הפאג'ים בתרבית. פאג' יחיד שונהחיידק אחד יכול להפיק כ-100 פאג'ים חדשים לפני שהחיידק נהרס.
הפאג' נצמד לקולטנים על ממברנת החיידק. קולטנים אלה רגילים לשמש לשינוע הסוכר מלטוז לתוך התא ומחוצה לו.
בקטריופאג' למדא הוא נגיף שמדביק חיידקים. (נגיף שמדביק חיידקים נקרא בקטריופאג').
הגנום שלו הוא DNA דו-גדילי. (זה אומר שני גדילים של DNA.) יש בו 48,502 בסיסים וקרוב ל-30 גנים.
הוא התגלה בשנות ה-50 על ידי אסתר לדרברג. בשנות ה-90 ריצפו את כל הגנום.
למדא יכול לבחור שתי דרכים אחרי שהוא נכנס לחיידק:
- דרך ליטי: הפאג' מתרבה והרבה חיידקים נהרסים. (ליטי = הדרך שבה הפאג' הורס את התא.)
- דרך ליזוגני: הפאג' משתלב ב-DNA של החיידק ונשאר שקט. (ליזוגני = שינה בתא בלי הרס.)
הבחירה תלויה במצב התא. כשנוצרים הרבה פאג'ים, אפשר לראות חורים קטנים בתרביות שנקראים פלאקים. פאג' אחד יכול להפיק כ-100 פאג'ים חדשים בתוך אותו חיידק.
הפאג' נצמד לקולטנים שעל פני התא. הקולטנים הללו עוזרים להעביר סוכר בשם מלטוז.
תגובות גולשים