ברונו קולה

ברונו קולה (נולד ב-13 בינואר 1954) הוא מלחין צרפתי שמוכר בעיקר מהמוזיקה לסרטים. הוא נולד בפריז, לאב ממחוז ונדה ולאם ממוצא יהודי‑עיראקי.

קולה התחיל בלימודי כינור ופסנתר עם שאיפה להלחין מוזיקה קלאסית. ב-1977 התבקש להלחין את הפסקול (מוזיקת הרקע של סרט) ל"מקסיקו-מקסיקו". את הפסקול המלא הראשון שלו לסרט הלחין ב-1988. בשנות ה‑90 המשיך לעבוד על סדרות טלוויזיה וסרטים.

הפריצה הגדולה הגיעה ב-1996, כשהלחין את הפסקול לדוקומנטרי "מיקרוקוסמוס". הצלחת הסרט והפסקול הפכו אותו למלחין מבוקש. ב-1997 קיבל על היצירה פרס סזאר (פרס קולנוע צרפתי). בהמשך הלחין בין השאר ל"הימלאיה" (1999), "נהרות הארגמן" (2000), "ציפורים נודדות" (2001) ו"הילד שרצה להיות דוב" (2004). באותה שנה כתב גם את הפסקול ל"כשהנערים שרים", שהשיג הצלחה עולמית וזיכה אותו בסזאר השלישי שלו.

ב-2001 הודיע שיבקש לצמצם את עבודתו בסרטים ולפנות לפרויקטים אחרים, כמו אופרה לילדים (הצגה מוזיקלית שבה שרים שחקנים) ושיתופי פעולה עם להקות כמו "א פילטה", שאיתן כבר עבד בסרטים.

במוזיקה של קולה חוזרים כמה מאפיינים: שימוש ניכר בקול האנושי, במיוחד בקול ילדים; זיקה לאופרה; נטייה למוזיקת עולם (צלילים ומקצבים ממסורות שונות); ושילוב של מוזיקות מתרבויות שונות.

ברונו קולה נולד בפריז ב-13 בינואר 1954. הוא מלחין, כלומר כותב מוזיקה.

קולה למד כינור ופסנתר. ב-1977 עבד על המוזיקה ל"מקסיקו-מקסיקו". הפסקול הוא המוזיקה שעומדת ברקע של סרט.

הפריצה הגדולה שלו הייתה ב-1996, עם הפסקול ל"מיקרוקוסמוס". הפסקול הצליח מאוד. ב-1997 קיבל פרס סזאר. סזאר זהו פרס חשוב בקולנוע בצרפת.

הוא גם הלחין מוזיקה ל"ציפורים נודדות" ול"כשהנערים שרים". הסרט האחרון הצליח בעולם וזיכה אותו בעוד פרס.

קולה אוהב להשתמש בקול של אנשים בשירים. הוא משתמש גם בקולות של ילדים. כמו כן הוא אוהב שילובים של מוזיקה ממקומות שונים בעולם.