ברייתא

ברייתא היא מאמר של תנאים שלא נכלל בסדר המשניות, ולכן נותר חיצוני להן. המילה בארמית פירושה "חיצוני" (בר = חוץ).

אין כתב יד אחד שמכיל את כל הברייתות. רוב הברייתות מפוזרות בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי. מיעוטן נמצא בקבצים כמו התוספתא ומדרשי ההלכה. מיכאל היגר ליקט וריכז אותן בעבודתו "אוצר הברייתות" בעשרה כרכים.

כמו המשנה, הברייתא כתובה בתמציתיות וללא הרחבה. לכן רבות מהן קשות ללימוד ללא פירוש או ללא ידע מוקדם בנושא.

בתלמוד מביאים ברייתות כדי לחזק או לסתור את דברי האמוראים (חכמי התלמוד), ולהצביע על סתירות בין משנה לברייתא ולפתור אותן. ברייתא מסייעת גם בפרשנות של משנה או בהשלמת מידע שהמשנה לא הזכירה.

לפי כללי חכמי התלמוד, הברייתא נחשבת למקור תנאי שווה ערך למשנה, ולכן במקרה של מחלוקת אין עדיפות ברורה. יחד עם זאת יש ברייתות שאיננו יודעים מי אמרן ומה הייתה סמכותן. חלק מהברייתות היו פחות מוכרות, ויש בתלמוד את הביטוי "ברייתא לא שמיע ליה"; בשל חשש לשיבושים בנוסח, האמוראים לעיתים מעדיפים את משניות המשנה.

ברייתא היא משפט של תנאים. תנאים הם חכמים מתקופת המשנה. ברייתא לא נכללה במשנה ולכן נחשבת חיצונית.

אין ספר אחד שמכיל את כל הברייתות. רוב הברייתות נמצאות בתלמוד. כמה ברייתות נמצאות בתוספתא ובמדרשי ההלכה.

הברייתות כתובות בקיצור. קשה להבין אותן בלי פירוש. בתלמוד משתמשים בהן כדי להוכיח או לסתור אמוראים. אמוראים הם חכמי הדור שאחרי התנאים.

יש ברייתות שאיננו יודעים מי אמרן. חלק מהן היו פחות מוכרות ולכן חכמים לפעמים העדיפו את דברי המשנה.