ברכה מעין שבע

מְחַיֶּה מֵתִים בְּמַאֲמָרוֹ היא ברכה קצרה שאומר שליח הציבור (ש"ץ, המנהיג את התפילה) כחזרת הש"ץ בליל שבת. זוהי תקציר ותמצית של 'תפילת שבע', תפילה בעלת שבע ברכות, ולכן קוראים לה 'ברכה מעין שבע'.

הברכה נזכרת בבבלי באופן קצר ובירושלמי כמנהג במקומות שאין בהם יין לקידוש. מפרשי התלמוד נתנו לה כמה הסברים: אחד מהם (כפי שרש"י והרמב"ם מסבירים) הוא שהברכה נועדה להאריך את החזרת הש"ץ, כדי שלא יישארו המתפללים האחרונים בכניסה חשופים לסכנה; הסבר אחר (הגר"א והגאונים) הוא שהיא נועדה לאפשר למאחרים לצאת ידי חובת תפילת העמידה, כשהחזן חוזר במקומם. בירושלמי מובא גם טעם נוסף, להחליף קידוש לאלו שאין להם יין.

פתיח הברכה דומה לנוסח התפילה המרכזי (שמונה עשרה) וכולל שורות כמו "קונה שמים וארץ" שנשארו נוסח עתיק. לאחר מכן מופיעים קטעים מקוצרים שמקבילים לשבע הברכות: למשל "מגן אבות" כמקבילה לברכת אבות, "מחיה מתים" לברכת הגבורות, "האל הקדוש" לקדושת השם, ועוד קטעים שמקבילים לברכות של קידוש היום, העבודה, ההודאה והשלום. הברכה מסתיימת בנוסח המוכר שמסיים תפילות שבת.

השולחן ערוך פוסק כי מי ששומע ברכה זו מידי שליח הציבור יוצא ידי חובתו בתפילה. יש שונות מנהגית: בקהילות אשכנזיות המקובלות שהקהל אומר חלקים מהברכה יחד עם החזן; יש מקפידים שחזן יחזור על חלקים אחרי הקהל. בלילי יום-טוב לא נהוג לברך בה, כי תיקונה נעשה ספציפית לשבת. בשבת שובה נהוג לשנות "האל הקדוש" ל"המלך הקדוש". למרות שהסיבות המקוריות לתיקונה השתנו (בתי הכנסת כיום בתוך היישובים), הברכה נותרה ומתקיימת בעיקר במניין קבוע, אם כי קיימים קהלים שאומריםה גם במניין מזדמן.

בנוגע לליל א' בפסח אם הוא שבת, יש עדויות להלכות שונות; ברוב הקהילות נמנעים מלהגידה, אך יש קהילות שממשיכות לומר.

בימי הביניים באשכנז נהגו להוסיף פיוטים (שירים תוספתיים) בתוך ברכה זו בשבתות מיוחדות. שרידים של מנהג זה נשארו בחלק מהקהילות, למשל כששבועות חל בשבת.

בקהילות אשכנזיות ובמוזיקת הכליזמר פותח ניגון שנקרא "מגן אבות" והיה בשימוש כמעין מוטיב למנגינת הברכה.

ברכה מעין שבע היא ברכה קצרה שאומרים בליל שבת. היא נאמרת על ידי החזן (החזן זה מי שמוביל את התפילה).

פעם זו הברכה נוצרה כדי לעזור למי שאין יין לקידוש. עוד טעמים שנכתבו הם כדי שיחכו אנשים בבית הכנסת ולא יישארו לבד.

הברכה כוללת קטעים קצרים שמזכירים שבע ברכות גדולות. לדוגמה: "מגן אבות" ו"מחיה מתים" (זה אומר שהאל יכול להחזיר חיים בצורה חשובה), ו"אדון השלום" בסוף. בפעם האחרונה מסיימים בנוסח שמקדש את השבת.

מי ששומע את הברכה מהחזן בדרך כלל יוצא ידי חובתו בתפילה. יש קהילות שאומרים יחד עם החזן חלק מן הברכה. בליל יום-טוב לרוב לא אומרים את הברכה. בשבת שובה משנים מילה קטנה ומגידים "המלך הקדוש".

בכמה קהילות הוסיפו פעם שירים מיוחדים בתוך הברכה בשבתות מיוחדות. היום נשארים חלקים מהמנהג הזה.

יש מנגינות ידידותיות לברכה, והן מושמעות בבתי כנסת שונים.