ברכו

ברכו הוא קטע קצר בתפילה שבו המחנך או העולה לתורה מכריזים: "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ" והקהל משיב: "בָּרוּךְ ה' הַמְּבֹרָךְ לָעוֹלָם וָעֵד". הקטע נאמר בדרך כלל לפני ברכות קריאת שמע (הברכות שלפני קריאת שמע) בתפילות שחרית וערבית. כמו כן אומרים אותו בעת עלייה לתורה בתחילת ברכות התורה. יש שמנהגים לחזור עליו גם בסוף התפילות עבור מאחרים.

הקטע מוזכר במשנה במסכת ברכות, שם נדונה מחלוקת בין חכמים על הנוסח. בגמרא נאמר שההלכה נהוגה לפי נוסח מסוים. לפי פירוש הראב"ן, ברכו נועד במקור שהשליח הציבור (מי שמכוון את התפילה עבור הקהל) יברך בשם הציבור ויוציא אותם ידי חובה. גם אמירתו לפני עלייה לתורה היא פנייה לציבור להשתתף בברכות העולה.

בדרך הלכה: בתפילת שחרית נהוג לומר ברכו אחרי הקדיש שאחרי פסוקי דזמרה ולפני ברכות קריאת שמע. בתפילת ערבית אומרים ברכו בתחילת התפילה, לפני ברכות קריאת שמע. נהוג לעיתים לומר ברכו גם בסוף התפילה, קרוב לעלינו לשבח, כדי שאנשים שהגיעו מאוחר ישמעו אותו. חלק מן הפוסקים אומרים לומר זאת רק אם ידוע שיש מאחרים שלא שמעו את הברכו בתחילה.

במנהג אשכנז לא נהוג לומר ברכו בסוף שחרית בימים שיש קריאת תורה, כי המאחרים שמעו אותו מהעולים לתורה. לפי נוסח אשכנז הישן גם בסוף ערבית לא אמרו ברכו, ומנהג זה נשמר בחלק מהקהילות בחוץ לארץ. בחלק מקהילות הספרדים, בעיקר בבבל, מוסיפים המילה "רבנן" לפני קריאת הברכה, כלומר החזן או העולה קוראים "רבנן! ברכו את ה' המבורך".

בנוסחים שונים מתקיים גם נוסח תגובה ארוך בלחש שאומרים כמה מתפללים כאשר החזן אומר "ברכו". נוסח זה מופיע בסידורים עתיקים ומודפס ברבים מהסידורים היום.

"ברכו" זו פסקה קצרה בתפילה. אחד אומר "ברכו את ה' המבורך". כל הקהל עונה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד".

מילה חשובה: מניין = עשרה אנשים. ברכו שייכת למה שאומרים רק בציבור, כלומר רק כשיש מניין. הקטע מופיע בתורה ובסידורים העתיקים.

בבוקר, אומרים ברכו לפני הברכות שלפני קריאת שמע. בערב אומרים אותו בתחילת התפילה. לפעמים אומרים ברכו שוב בסוף התפילה. זה נעשה בשביל אנשים שהגיעו מאוחר.

חלק מהקהילות אומרים לפני הברכה גם את המילה "רבנן". במקומות אחרים הקהל לוחש תשובה ארוכה ויפה אחרי שהחז"ן קורא "ברכו".

כך ברכו עוזר לקהל להשתתף בתפילה ביחד.