ברכת הבנים

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ,

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

ברכת הבנים היא מנהג שבו ההורים מברכים את ילדיהם בליל שבת ובערב יום הכיפורים. בכמה קהילות אשכנז נהוג גם במוצאי שבת. הנוסח הנפוץ מתחיל בציטוט מדברי יעקב, "ישימך אלהים כאפרים וכמנשה", ואחר כך נאמרות שלושת פסוקי ברכת כהנים (ברכת כהנים = הברכה שהכוהנים אומרים בעם).

רעיון הברכה מצוי במקרא בפרשת ויחי, כשיעקב מברך את אפרים ומנשה. מפרשנים הבינו מפסוק זה שיש כאן דגם לברכה משפחתית, אך הפסוק לא מטיל חובה דתית על ההורים.

המנהג עצמו תועד לראשונה בסוף המאה ה-16 בספר "ספר החיים" של הרב חיים בן בצלאל, אחיו של המהר"ל מפראג. מאז התקבל המנהג בקהילות רבות, ויש לו גם תמיכה במקורות קבליים ובפירושי רבנים שונים.

ברבים מהקהילות מברכים את הילדים לפני שיוצאים לבית הכנסת בערב יום הכיפורים.

נוסח לבנים: "ישימך אלהים כאפרים וכמנשה." אחר כך נאמרת ברכת כהנים: "יברכך ה' וישמרך...".

נוסח לבנות מקובל להחליף את השורה הראשונה בשם של האמהות: "ישימך אלהים כשרה, רבקה, רחל ולאה." נוסח זה נשען על מקורות שמזכירים את רחל ולאה.

המנהג הוא שאב מניח את ידיו על ראש הילד בעת הברכה, בדומה למה שעשה יעקב בעת ברכת בני יוסף. בספרות ההלכה יש ויכוח כי הדיוטים אינם רשאים לברך ככהן. לכן ישנם פירושים שונים והקלה במנהג אצל חלק מהמקובלים. נזכר גם שהגר"א נהג להניח רק יד אחת, ויש רבנים שאישרו הנחת שתי ידיים תחת טעמים שונים.

יש הבדלים מקומיים במסורות ובנוסחים. חלק מהקהילות שוקלות פרטים כמו אופן ההנחה או מתי מדברים את הברכה.

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ.

ברכת הבנים היא מנהג שבו ההורים מברכים את ילדיהם בשבת ובערב יום הכיפורים. ברכת כהנים היא ברכה שאומרים הכוהנים, והמנהג כולל גם את המילים האלה.

בספר בסוף המאה ה-16 נכתב לראשונה על מנהג זה. הרעיון גם מופיע בסיפור של יעקב במקרא, אבל אין לכפות אותו כחובה.

לילדים אומרים: "ישימך אלהים כאפרים וכמנשה." אחר כך מוסיפים את ברכת כהנים: "יברכך ה' וישמרך...".

לנערות נהוג לומר במקום זאת שמות האמהות: רחל, לאה, רבקה ושָׂרָה.

אב מניח את ידיו על ראש הילד כשמברך. יש על כך דעות שונות בין הרבנים. חלקים נזהרים ומניחים יד אחת, אחרים מניחים שתי ידיים.

בקהילות שונות יש מנהגים ונוסחים שונים. המהות נשארת: ברכה, איחול ושמירה על הילדים.