ברכת שהחיינו

שהחיינו (המכונה גם ברכת הזמן) היא ברכת שבח שקבעו חכמים.

הברכה נאמרת כשזוכים להגיע לחג או מועד, או בזמן קיום מצווה שיש לה זמן קבוע, למשל תקיעת שופר, נטילת לולב והדלקת נרות חנוכה. אפשר גם לומר אותה כשמתרחש אירוע משמח, כמו לבישת בגד חדש, אכילת פרי חדש, ראיית חבר שלא ראינו 30 יום, או קבלת בשורה טובה.

יש שני סוגי זמנים למי שאומר את הברכה: הגעה לחג או מועד, או עשיית מצווה תקופתית/אירוע אישי משמח.

בליל היום השני של ראש השנה יש מחלוקת אם מברכים. בהרבה קהילות נוהגים לאכול פרי חדש ולהתכוון גם ליום עצמו.

יש מי שחושבים כלל "ספק ברכות להקל" לא חל על שהחיינו, כי הברכה נובעת משמחה אמיתית. בתקופות אבל כמו ימי בין המצרים נהגו למנוע את הברכה. לגבי ספירת העומר, בעבר נמנעו, אך כיום נוהגים לומר את הברכה.

כאשר השמחה משותפת, יש להבדיל בין ברכת 'שהחיינו' לברכת 'הטוב והמטיב' (ברכה שאומרים כשישנה שמחה משותפת).

זוג שקנה בית ביחד מברך 'הטוב והמיטיב'. אם הבית רשום על אחד מהם, הוא יברך עליו, אך מאחר ששניהם נהנים יוכלו לכוון 'הטוב והמטיב'. אדם שרכש לעצמו בית מברך 'שהחיינו'. שוכר או מי שקיבל רשות זמנית לגור בבית איננו מברך.

בקהילות ספרדיות רבות לא מברכים על בית חדש. כתובה מסורת לפיה בעל הבית יכול ללבוש בגד חדש ולברך עליו שהחיינו ולכוון גם על הבית. יש שסבורים שבארץ ישראל, שבה יש מצווה לבנות בתים, ראוי לברך שהחיינו.

המילה "שהחיינו" הפכה לביטוי שמבטא הקלה או שמחה, בדומה ל"סוף סוף!". לדוגמה: "שהחיינו! כמה זמן לקח לקנות גלידה?"

שהחיינו היא ברכה של תודה ושמחה.

ברכה זאת אומרים כשזוכים לחג או עושים מצווה בזמן שלה. מצווה היא פעולה טובה שמצווה עלינו לעשות.

דוגמאות: להגיד אותה בהדלקת נרות חנוכה, בתקיעת שופר, בנטילת לולב. גם על בגד חדש או פרי חדש אפשר לברך.

מברכים כשהגיע חג, או כשקורה משהו משמח שצריך זמן מסוים.

יש מחלוקת לגבי ליל היום השני של ראש השנה. בקהילות רבות אוכלים פרי חדש ומכוונים לברכה על היום.

בימי אבל מסוימים לא אומרים את הברכה. בעבר נמנעו מלומר אותה גם בזמן ספירת העומר, אך היום כן אומרים אותה.

כששני אנשים קונים בית ביחד, נהוג לומר 'הטוב והמטיב' (ברכה גם היא). מי שרכש לבד יאמר 'שהחיינו'. שוכר לא מברך על הבית.

הביטוי "שהחיינו" משתמשים גם כשאומרים "סוף סוף!". לדוגמה: "שהחיינו, קנית גלידה!"