ברל (בארי) כצנלסון (1887, 1944) היה אחד ממנהיגי תנועת העבודה בארץ ישראל. הוא היה עיתונאי ועורך ראשי של העיתון "דבר" מ-1925 עד מותו. כצנלסלון גיבש רעיונות של ציונות סוציאליסטית, שילוב בין תוכנית לאומי ציונית ושאיפות חברתיות לשוויון ולרווחת העובדים.
ברל נולד בבוברויסק שבפלך מינסק במשפחה יהודית משכילה. בביתם היו ספרים ועיתונים בעברית. אביו נפטר כשהיה צעיר, ואמו פרנסה את המשפחה. למד בבית־חדר ומאוחר יותר גם רוסית. הוא התחנך בקריאה ועבודה, ורכש מקצוע כפחח ונפח לפני עלייתו לארץ.
כצנלסון עלה לארץ ב-1909. בתחילה עבד בעבודות חקלאיות ובפרדסים. הוא הצטרף לפעילות הפועלים, קרא לשיפור תנאי העבודה ופעל בארגונים חקלאיים ועבודתיים. הופעתו הציבורית הראשונה כאיש הנהגה הייתה בעת שביתה בחוות כנרת.
בגליל כצנלסון הפך לדמות מרכזית בקרב הפועלים. הוא הקים ספריות חקלאיות, העביר שיעורי עברית וקידם פעילויות תרבות. שם נוצרה השקפתו שלפיה חיי התרבות חשובים לא פחות מתנאי העבודה. הוא גם ייסד ולקח חלק בקופות ומוסדות רווחה של הפועלים.
ב-1917 שהה בירושלים והצטרף לגדוד העברי, יחידה צבאית יהודית שנוצרה במלחמת העולם הראשונה. יחד עם דוד בן־גוריון קידם איחוד של תנועות הפועלים. הוא ניסח את המצע של "אחדות העבודה" ונשא את הנאום המרכזי בהקמתה.
בתקופה זו כצנלסון היה דמות בולטת בארגון, נוסד שבועון המפלגה "קונטרס" שבעריכתו פורסמו רעיונותיו. הוא נשלח לשליחויות בחו"ל לגיוס כספים ותמיכה, ובעיקר נאבק למען עבודה עברית, קידום מוסדות העובדים והגנה על הפועלים.
בשנת 1925 ייסד כצנלסון את "דבר", העיתון היומי של ציבור הפועלים, ועורר ויכוחים פנימיים על האופן שבו יפעל העיתון. בשנות ה-20 הוא גם לקח חלק במגעים שהובילו לאיחוד המפלגות וליצירת מפא"י, מפלגת פועלי ארץ ישראל.
כצנלסון המשיך בתפקידים פוליטיים וארגוניים. הוא יצא למשלחות בחו"ל, דיבר בעד מדיניות מדינית של התיישבות ועלייה, ובשילוב תוכניות תרבות וחינוך פנימיות לתנועת העבודה. הוא נלחם נגד אלימות פוליטית אך הכיר בצורך גם באמצעים מאורגנים להגנה על הפועלים.
הרצח והמאורעות סביבו עוררו ביפו ובתנועה ויכוחים קשים. כצנלסון קרא לאיפוק ולחקירה, וגם תמך במסלולי הסכמה עם יריבים פוליטיים כדי למנוע פילוג מזיק. הוא ניסה לגשר בין המחנות.
בזמן המאורעות הערביים ובתקופת הספר הלבן הבריטי, כצנלסון התעסק במשא ומתן מדיני, בגיוס תמיכה להמשך העלייה ובקידום מדיניות של הבלגה, המנעות מפעולות שפוגעות באזרחים חפים מפשע. הוא תמך גם בפעולה מאורגנת נגד מגבלות העלייה.
בשנים האחרונות ערך הוצאת ספרים בשם "עם עובד" והשתתף בניהול מוסדות כמו הקרן הקיימת והאוניברסיטה העברית. ב-1944 נפטר בירושלים ממפרצת מוחית. הלוויהו ספגה השתתפות המונית והוא נקבר בבית הקברות כנרת.
כצנלסון טיפח גישה של "סוציאליזם לאומי והומניסטי": שילוב של שאיפה חברתית עם נאמנות למסורת ולאומה. הוא לא כתב ספר תיאוריה גדול, אבל נאומיו ומאמריו העבירו את רעיונותיו. הוא כיבד מסורת יהודית וקרא לשמר סמלים תרבותיים כחלק מבניין חברה חדשה.
פרסם מאמרים רבים ועצר לא מעט נאומים. לאחר מותו הופיעו ספרים ואוספים של נאומיו ומכתביו.
ברל (בארי) כצנלסלסון נולד ב-1887 ברוסיה. עלה לארץ ב-1909. הוא היה מנהיג חשוב של פועלים בארץ.
ברל גדל במשפחה עם ספרים. אביו מת צעיר ואימו עבדה לפרנסתם. הוא למד לקרוא בעברית וברוסית.
כשרק הגיע לארץ עבד בפרדסים ובמושבות. הוא ארגן פועלים ודאג לשכלול חייהם.
בגליל הקים ספרייה ועזר ללמד עברית. הוא גם ארגן פעילויות תרבות לעובדים.
ב-1917 התנדב לגדוד העברי, יחידה צבאית יהודית. אחר כך עזר לאחד את תנועות הפועלים.
בשנת 1925 ייסד את העיתון "דבר". העיתון דיבר בשם הפועלים. מאוחר יותר השתתף בהקמת מפלגת מפא"י, מפלגת הפועלים.
כצנלסון עבד במוסדות עובדים, עזר להקים קופות חולים ובנקים של עובדים. הוא דיבר בעד עלייה ולטובת הפועלים.
הוא קידם הוצאת ספרים בשם "עם עובד" ועבד עם מוסדות חשובים. בשנת 1944 נפטר בירושלים. קצף אנשים רבים בהלוויה שלו.
כצנלסון רצה חברה צודקת. הוא חשב שיש לשלב מסורת יהודית ועבודה קשה. הוא כתב נאומים ומאמרים, והם נדפסו גם אחרי מותו.
