בשאר אל-אסד

בשאר חאפז אל-אסד נולד ב-11 בספטמבר 1965 בדמשק. אביו, חאפז אל-אסד, היה הנשיא של סוריה. במשפחה היו חמישה ילדים. האח הבכור, באסל, טופח כיורש, אך נהרג בתאונת דרכים ב-1994. בשאר למד רפואה באוניברסיטת דמשק. לאחר מכן התמחה ברפואת עיניים בלונדון, שם פגש את אשתו אסמא אל-אח'רס.

כאשר בריאותו של חאפז הידרדרה, החל מאבק על ההחלפה. אחרי מותו של באסל הוחזר בשאר לסוריה וזומן לתפקידים צבאיים וממשלתיים. בשנת 1999 קיבל דרגת קולונל. כדי לאפשר לו להתמנות לנשיא שונו כללים בחוקה, והוא נבחר ב-2000 ברוב גדול במשאל עם.

בתחילת כהונתו הבטיח רפורמות ופתיחות. תקופת הפתיחות נקראה "אביב דמשק", אך היא הסתיימה במהירות. בהמשך נמשכה שלטון מפלגת הבעת' והמנגנונים הביטחוניים שמנעו חופש פוליטי מלא. בשנים שאחר כך נעשתה רק ליברליזציה כלכלית מוגבלת, והשחיתות נשארה בעיית מפתח.

בשאר נבחר מחדש בבחירות שנחשבו על ידי רבים ללא תחרות אמיתית. בבחירות 2007 זכה על-פי הרשויות בכ-97%, ב-2014 בכ-88.7% (באזורים שבשליטת הממשלה) וב-2021 בלמעלה מ-95%.

בתוך המשטר היו מתנגדים לכיוון רפורמות. בשאר פעל לאט להחלפת בכירים ולחיזוק מעמדו, כולל פרישתם של כמה ממקורבי אביו בשנים הראשונות לממשלו.

בשנותיו הראשונות נרשמו ניסיונות לשפר יחסים עם מדינות ושיחות על רמת הגולן. סוריה הושמה במצב מתוח מול ישראל וארצות הברית בגין חשדות לתמיכה בארגוני טרור. הפלישה לעיראק והאשמות שונות העמיקו את העוינות הבינלאומית. באותה עת סוריה החזיקה קשרים עם מדינות ערב ועם מדינות כמו רוסיה, איראן וסין.

בספטמבר 2007 הופצץ אתר בסוריה שנחשב על-ידי גורמים בינלאומיים לכור גרעיני בבנייה. סוריה הכחישה זאת. רק שנים אחרי כן הודתה ישראל כי היא ביצעה את התקיפה.

ההאשמות במעורבות סורית ברצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי ב-2005 גרמו ללחץ בינלאומי. מחאות בלבנון כפו על סוריה לסגת מכוחותיה משם, מה שפגע ביוקרתו של בשאר.

בתחילת 2011 פרצו הפגנות כחלק מהאביב הערבי. המהומות הלכו וגברו והפכו למלחמת אזרחים. הכוחות הממשלתיים פעלו לדיכוי המחאה. בסכסוך נהרגו לפי הערכות לפחות חצי מיליון בני אדם. עוד כ-6.7 מיליון הפכו לעקורים בתוך סוריה, וכ-6.6 מיליון נמנו כפליטים מחוץ לה. במהלך המלחמה תועד שימוש בנשק כימי על-ידי כוחות ממשלתיים לפי דיווחים בינלאומיים. אסד נשען על סיוע מאיראן וחזבאללה, ונהנה מתמיכה דיפלומטית מרוסיה וסין.

ב-27 בנובמבר 2024 פתחה אופוזיציה רחבה במתקפת פתע. בתוך ימים כבש הציבור המורד חלקים נרחבים מהמדינה, כולל דמשק. ב-8 בדצמבר 2024 הכריזו המורדים על נפילת שלטונו של בשאר. לפי דיווחים עזב בשאר את דמשק ופנה לרוסיה. לפני שנמלט דווח כי העביר מזומנים, יצירות אומנות ומחשבים ניידים מחוץ לסוריה.

אחרי נפילת המשטר סירבה רוסיה להסגיר את בשאר, והעניקה לו מקלט מדיני. ממשלת המעבר הסורית דרשה את הסגרתו כדי שיוכל לעמוד לדין על פשעים נגד האנושות. בשנים שלאחר מכן נמשכו דיונים דיפלומטיים על קשרים צבאיים וכלכליים בין רוסיה לסוריה.

בשאר שייך לעדה העלווית, קבוצה דתית קטנה בסוריה. בני משפחתו שמרו לאורך השנים על תפקידים בכירים במדינה. המשפחה צברה הון והשפעה רבה בתוך המבנה השלטוני.

בשאר אל-אסד נולד ב-11 בספטמבר 1965 בדמשק. אביו, חאפז, היה נשיא סוריה. לשושלת המשפחה היו חמישה ילדים. האח הגדול באסל מת בתאונה ב-1994. בשאר למד רפואה והפך לרופא עיניים. שם פגש גם את אשתו.

אחרי מות אביו, שונו כללים כדי שבשאר יוכל להיות נשיא. ב-2000 הוכרז כנשיא בסקר רשמי. רבים חשבו שהבחירות לא היו חופשיות באמת.

בתחילה הבטיח בשאר רפורמות ושינויים. תחילת הפתיחות נקראה "אביב דמשק". אבל השינויים לא החזיקו זמן רב, והממשלה שמרה על כוח רב.

סוריה חוותה מתחים עם מדינות שכנות ועם ישראל. בתקופה מסוימת הותקף אתר בסוריה בשנת 2007. יש טענות על סיוע לקבוצות אלימות, ולכן היו לחצים וסנקציות על המדינה.

ב-2011 פרצו הפגנות רבות בסוריה. המחאות הפכו למלחמה רחבה בין הממשלה לקטעים שונים מהעם. הרבה אנשים נפגעו. לפי הדיווחים נרשמה תמותה רבה, ומיליוני אנשים עזבו את בתיהם.

בסוף 2024 כוחות מורדים כבשו חלקים גדולים בסוריה. ב-8 בדצמבר 2024 דווח שבשאר ברח לרוסיה. מאז הוא חי שם במקלט מדיני. ממשלת הסורים החדשה ביקשה שברחוו יועמד לדין.

משפחת אסד שייכת לעדה עלווית. קרובי המשפחה החזיקו בתפקידים חשובים במדינה.