בת ים - ניו יורק

״בת ים - ניו יורק״ היא סדרת טלוויזיה שעלתה לשידור בסוף 1995 בערוץ השני (קשת). הסדרה נכתבה ובוימה על ידי יוסי מדמוני ודוד אופק. היזם היה מיכה שגריר, ששימש גם כיו"ר הדירקטוריון של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, וגייס את מדמוני ואופק מיד לאחר סיום לימודיהם.

העונה הראשונה שודרה בעונה מקוצרת של שישה פרקים. עונה שנייה בת 13 פרקים שודרה בשנת 1997.

הסדרה הציגה סגנון נטורליסטי, כלומר מיזוג בין שחקנים מקצועיים לבין דמויות תיעודיות שהופיעו בתפקיד עצמן. עוד חדשנות הייתה השילוב בין צילום מקצועי לבין פורמט צילום חובבני, כלומר קלטות וידאו ביתיות שצילמו בני משפחת זלאייט ושלחו בין בת ים לניו יורק. השיטה יצרה תחושה דוקומנטרית בתוך דרמה מתוסרטת.

הנושאים המרכזיים היו תהליכים חברתיים עכשוויים: הגירה, פערי דורות, זהות מזרחית, חילון והתפרקות המשפחה המסורתית בחברה קפיטליסטית מודרנית. הדמות הבולטת הייתה שלמה זלאייט, ראש המשפחה, בגילומו של ויקטור עידה.

הסדרה זכתה ב-1996 בפרס האקדמיה לדרמת הטלוויזיה הטובה ביותר. היא נחשבת לנקודת מפנה בייצוג המזרחי על מרקע הטלוויזיה הישראלית, כי יצרה עולם מזרחי אותנטי ולא קריקטורלי. בשנת 1998 נוצר לה ספין־אוף בשם "עלילות דוד", שמתרכז בדמותו של דוד זלאייט.

״בת ים - ניו יורק״ היא סדרה ששודרה לראשונה בסוף 1995. יוסי מדמוני ודוד אופק כתבו וביימו אותה.

העונה הראשונה כללה שישה פרקים. ב-1997 שודרה עונה שנייה עם 13 פרקים.

הסדרה הציגה שילוב בין שחקנים מקצועיים לבין אנשים שהופיעו כמו שהם. זה נקרא נטורליסטי (סגנון טבעי). במשפחה שבסדרה צילמו סרטוני וידאו ביתיים. הם שלחו את הקלטות מבת ים לניו יורק וחזרה.

הסדרה דברה על הגירה, מעבר למדינה אחרת. היא גם דיברה על פערי גיל, זהות מזרחית וחיים בתקופה מודרנית.

הדמות המרכזית היא שלמה זלאייט, שמגולמת על ידי ויקטור עידה. ב-1996 הסדרה קיבלה פרס חשוב. ב-1998 יצאה סדרה חדשה בשם "עלילות דוד", על דמותו של דוד זלאייט.