בתי ברוידא היא שכונה חרדית ברחוב התבור בשולי נחלאות בירושלים. שמה הרשמי הוא "אהלי יעקב", על שם יעקב ברוידא, התורם שהקים אותה. השכונה נוסדה ב-1902 ונמצאת ליד שכונת כנסת ישראל.
הבנייה נעשתה בקומפלקס משותף עם כנסת ישראל: מבנה ארוך בשלוש קומות, עם קשת במרכז וגרמי מדרגות מאחור. בשער הכניסה חקוק טקסט שמנציח את מייסד השכונה ואת שרגא פייבל יעקבזון, שותפו להקמה.
השכונה נועדה למגמת פרושים, ליטאית, כלומר חרדים שאינם חסידים. זאת לעומת שכונת בתי ראנד הסמוכה, שנועדה לחסידים. בית הכנסת של בתי ברוידא משמר אופי פרושי-ירושלמי: המתפללים מדברים יידיש ולובשים שטריימל (כובע פרווה), אך מתפללים לפי נוסח אשכנז, מנהג תפילה של יהודי אירופה.
התושבים נבחרו בקפידה, ונדרשו להיות תלמידי חכמים מהישיבה "עץ חיים". הם חתמו על חוזה "חובת הדר", התחייבות לא לשנות מבנים, לשמור על הניקיון ולהתפלל בבית הכנסת. הבתים אינם בבעלות הפרטית של הדיירים, אלא שייכים להקדש ברוידא. הדיירים גרים בדמי מפתח, שכירות מוגנת שמאפשרת למנהלי ההקדש לשמור על אופייה של השכונה.
בפורים תרצ"ב (23.3.1932) נערך ברחבת בית הכנסת פורים שפיל שבו הועמד לכאורה למשפט הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בסיום המחזה הוא הורשע והדבר עורר מחאה קשה ביישוב; רבנים בולטים, כמו איסר זלמן מלצר, הושפעו מן האירוע ועברו להתפלל בבתי ראנד השכנה.
בתי ברוידא היא שכונה קטנה בירושלים, ליד נחלאות. שמה הרשמי הוא "אהלי יעקב". היא נבנתה ב-1902 על ידי יעקב ברוידא.
השכונה נועדה למשפחות חרדיות. חרדיות, אנשים דתיים מאוד. כאן גרו בעיקר פרושים. פרושים, קבוצה יהודית שאינה חסידית.
בית הכנסת של השכונה שומר מנהגים ישנים. אנשים מדברים יידיש, שפה יהודית ישנה. חלקם לובשים שטריימל, כובע פרווה. הם מתפללים לפי נוסח אשכנז, מנהג תפילה אירופאי.
ב-1932 היה ברחבה של בית הכנסת פורים שפיל שבו ביקרו את הרב קוק. האירוע גרם להתנגדות רבה בקרב תושבי העיר. הבתים שייכים להקדש, ארגון דתי שמחזיק באדמות ובלבנים. התושבים גרים בשכירות מוגנת, כדי לשמור על צביון השכונה.
תגובות גולשים