ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה

ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה (1463, 1494) היה הומניסט ופילוסוף איטלקי של הרנסאנס.
נולד במירנדולה ולמד בערים כמו בולוניה, פרארה ופדובה. שם למד אצל אליהו דלמדיגו, שלימד אותו עברית וערבית וחשף בפניו טקסטים של הפילוסופיה הערבית. דלמדיגו ואחרים סיפקו לו גם ספרי קבלה (קבלה: מיסטיקה יהודית שעוסקת בסודות ודרכי פירוש עמוקות של התורה).
בשנת 1484 עבר לפירנצה. שם התקבל באקדמיה האפלטונית, התיידד עם לורנצו דה מדיצ'י ועבד לצד מרסיליו פיצ'ינו. המשיך ללמוד קבלה גם מיהודים כמו יוחנן אלימנו.
ב-1486 פרסם ברומא את Conclusiones philosophicae, cabalisticae et theologicae, אוסף תזות שמשך תשומת לב. האפיפיור אינוקנטיוס השמיני כינס ועדה, הוא הוקע, פרסמה בולה שאסרה על הפצה של כתביו, ופיקו נאלץ לברוח לצרפת. חזר לפירנצה אחרי התערבותו של לורנצו ושהה תחת השגחתו של ג'ירולמו סבונרולה. נפטר בשנת 1494, בגיל 31.

פיקו טען שכל המערכות החשובות, יהדות, נצרות, אסלאם, פילוסופיה יוונית ומדע ערבי, שואבות מאותה אמת קדומה. הוא חיפש לקשר בין דתות, מדע ומיסטיקה.
הוא ייצג הומניזם רנסאנסי (הומניזם: מחשבה ששמה את האדם במרכז ומדגישה את חירות הרצון). מאמרו המוכר, "הנאום על כבוד האדם", נחשב למניפסט של רעיון זה.
בגיל 23 חיבר 900 תזות, מהן 47 עסקו בקבלה. הוא חיפש בבחינה של הקבלה יסודות שיתמכו בעקרונות נוצריים, כגון השילוש הקדוש. מסקנותיו פתחו את הדרך למה שכונה אחר־כך "קבלה נוצרית".
פיקו שאב גם מהמסורות של כישוף, אסטרולוגיה ואלכימיה, והאמין שגם תחומים אלה נכנסים למקורות החכמה העתיקים. רעיונותיו השפיעו על אנשי רוח בולטים: מיכלאנג'לו כינה אותו "אדם כמעט אלוהי", וניקולו מקיאוולי ואפילו יוהאנס קפלר הושפעו מרעיונותיו.
הוא היה ידוע בזיכרון יוצא דופן. בני תקופתו העידו שהוא ידע בעל־פה את כל ה"קומדיה האלוהית" של דאנטה.

פיקו נחשב לדמות מרכזית של הרנסאנס בשל ניסיון האחדות שלו בין דתות, המיזוג בין מיסטיקה ופילוסופיה והדגשת כבוד האדם.

ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה נולד ב-1463 במירנדולה.
הוא היה פילוסוף חשוב ברנסאנס. רנסאנס זה הזמן שבו מדענים ואמנים חקרו את האדם והטבע.
פיקו למד במקומות כמו בולוניה ופדובה. שם לימדו אותו עברית וערבית.
גם למד ספרים של קבלה. קבלה זהו שם לתורת סוד יהודית. היא מסבירה דרכים להבין את העולם.
בשנת 1484 הגיע לפירנצה. הוא התיידד עם לורנצו דה מדיצ'י והצטרף לאקדמיה פילוסופית.
ב-1486 פרסם רשימת רעיונות. האפיפיור חשש מהם והורה לאסור את כתיבתו.
פיקו ברח לצרפת וחזר לפירנצה אחרי שמרידים עזרו לו. הוא מת ב-1494, בגיל 31.

פיקו חשב שכל הדתות והחכמים מדברים על אמת דומה.
הוא האמין ב"הומניזם". הומניזם זה אומר: האדם חשוב ויש לו חופש לבחור.
כתב את "הנאום על כבוד האדם" על רעיון זה.
הוא חיבר 900 רעיונות. 47 מהם דיברו על קבלה.
פיקו גם חשב שחכמה עתיקה כוללת דברים כמו אסטרולוגיה ואלכימיה.
הוא השפיע על אומנים וחוקרים אחרים. הוא היה גם בעל זיכרון מדהים.
בני דורו אמרו שהוא ידע את "הקומדיה האלוהית" של דאנטה בעל־פה.

פיקו מוכר בגלל האמונה שלו בכבוד האדם ובניסיון לקשר בין דתות.