ג'ון ברדין

ג'ון ברדין (23 במאי 1908, 30 בינואר 1991) היה פיזיקאי אמריקאי שזכה פעמיים בפרס נובל בפיזיקה, ב-1956 וב-1972.

נולד במדיסון שבווויסקונסין. אביו צ'ארלס היה פרופסור באוניברסיטת ויסקונסין, מדיסון. כישוריו המתמטיים בלטו כבר בילדות. בין השנים 1923, 1928 למד באותה אוניברסיטה, שבה לימדו בהרצאות גם פיזיקאים ידועים כגון פול דיראק וורנר הייזנברג.

אחרי הלימודים עבד בחברת Gulf Oil בפיטסבורג. משם המשיך ללימודים מתקדמים בפרינסטון, בהנחיית יוג'ין ויגנר, וסיים דוקטורט ב-1938. בזמן מלחמת העולם השנייה עבד במעבדה של הצי וסירב להשתתף בפרויקט מנהטן.

ב-1945 הצטרף למעבדות בל. ב-23 בדצמבר 1947 יחד עם וולטר בראטיין וויליאם שוקלי הם בנו את הטרנזיסטור הראשון. טרנזיסטור הוא רכיב אלקטרוני קטן שמווסת ומגביר אותות חשמליים. העבודה על הטרנזיסטור ועל מחקרים במוליכים למחצה (חומרים שמוליכים חשמל באופן חלקי) הביאה להם את פרס הנובל ב-1956.

הטרנזיסטור היה קטן יותר בהרבה משפופרת הריק (שפופרת ששימשה קודם לכן להגברה). ההמצאה אפשרה להקטין ולשפר מכשירים כמו רדיו, טלוויזיה והמחשבים שבאו לאחר מכן.

ב-1951 עבר לאוניברסיטת אילינוי, שם לימד עד 1975. אחד מתלמידיו היה ניק הולוניאק, שמצא דרך ליצור דיודות פולטות אור (נורות לד). בעבודתו באוניברסיטה פיתח יחד עם רוברט שריפר ולאון קופר את תאוריית ה-BCS, תאוריה של מוליכות-על (תופעה שבה חומר מוליך חשמל בצורה שונה בטמפרטורות נמוכות). השלושתים זכו בפרס נובל ב-1972.

היה גם יועץ בחברת זירוקס ותרם לפיתוח זירוקס פארק בקליפורניה.

ג'ון ברדין (1908, 1991) היה מדען אמריקאי. הוא זכה פעמיים בפרס נובל בפיזיקה.

נולד בעיר מדיסון. אביו היה פרופסור באוניברסיטה. ברדין למד באוניברסיטת ויסקונסין. אחרי זה המשיך ללימודים בפרינסטון וסיים דוקטורט ב-1938. בזמן המלחמה עבד במעבדה של הצי וסירב להשתתף בפרויקט מסוים שנוגע לפצצות.

ב-1947 הוא ועוד שני חברים בנו את הטרנזיסטור הראשון. טרנזיסטור הוא חלק אלקטרוני קטן שמחליף את שפופרת הריק. שפופרת ריק היא צינור ישן שהשתמשו בו להגברה. הטרנזיסטור עזר לפשט ולשפר רדיו, טלוויזיה ומחשבים. על ההמצאה הם קיבלו את פרס הנובל ב-1956.

ב-1951 עבר ברדין לאוניברסיטת אילינוי ולימד שם עד 1975. אחר כך עבד עם שני מדענים אחרים על תאוריה חשובה של מוליכות-על. מוליכות-על היא מצב שבו חשמל זורם בקלות מאוד בתוך חומר. על העבודה הזו קיבל פרס נובל נוסף ב-1972. הוא גם עזר לחברה בשם זירוקס לפתח מרכזי מחקר.