ג'ון קיגן (15 במאי 1934 - 2 באוגוסט 2012) היה היסטוריון צבאי ובעל טורים בעיתונות. היסטוריון צבאי הוא חוקר שמתמקד בהיסטוריה של מלחמות, טקטיקות ולחימה. ספריו דנים במלחמות על היבשה, באוויר ובים, במודיעין ובפסיכולוגיה של קונפליקטים.
נולד בקלפהאם במשפחה אירית-קתולית. אביו שירת במלחמת העולם הראשונה. בגיל 13 נדבק בשחפת אורתופדית, מחלה שפגעה בעצמות ובהליכה שלו. המחלה עצרה חלק מלימודיו, אך לאחר מכן למד שנתיים בקולג' וימבלדון והתקבל לבייליול באוקספורד ב-1953. אחרי סיום הלימודים עבד שנתיים בשגרירות האמריקנית בלונדון.
ב-1960 מונה למרצה להיסטוריה צבאית באקדמיה הצבאית המלכותית (סנדהרסט), המוסד להכשרת קציני הצבא הבריטי. הוא נשאר שם 26 שנים והיה מרצה בכיר. גם פרסם והיה פרופסור אורח באוניברסיטת פרינסטון ובהוראה במכללת ואסר.
ב-1986 עזב את הסנדהרסט והצטרף ל"דיילי טלגרף" ככתב צבאי ועורך לענייני צבא. כתב גם עבור האתר האמריקאי השמרני "סקירה לאומית". ב-1998 כתב והגיש סדרת הרצאות ברדיו ובטלוויזיה של ה-BBC בשם "מלחמה ועולמנו".
קיגן קיבל תואר קצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE), תואר כבוד שנתן לו הכבוד לעמלו במהלך מלחמת המפרץ. מאוחר יותר זכה גם בתואר אביר, כבוד נוסף על תרומתו.
השפעת השחפת על בריאותו מנעה ממנו לשרת בצבא כמחויב בהיותו כבד-משקל בנושא בו עבד. הוא ציין זאת כאירוניה בעבודותיו.
קיגן כתב ספרים על תיאורי קרבות, חוויות אישיות של לוחמים, סיבות למלחמות, שינויים טכנולוגיים בזמן מלחמה, אסטרטגיה ובעיות מנהיגות. הוא כתב לקהל המשכיל אך לא למומחים בלבד, וניסה להסביר רעיונות גדולים בצורה ברורה. מרבית עבודתו התמקדה בתקופה מהמאות ה-14 ועד לעימותים המודרניים במאה ה-20 וה-21, אך הוא בחן גם תקופות מוקדמות יותר.
הוא תרם לדיון על כתיבת ההיסטוריה של מלחמות (היסטוריוגרפיה) והציג נקודות מבט חדשות על טבעה של הלחימה.
קיגן זכה לשבח גדול מאנשי תקשורת והיסטוריוגרפים, אך גם ספג ביקורת מעמיתים כמו מייקל הווארד, פטר פארט וכריסטופר באספורד. הביקורת העיקרית עסקה בעמדתו כלפי קרל פון קלאוזביץ, הפילוסוף הצבאי הפרוסי.
קלאוזביץ' אמר ש"המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים". קיגן חלק על כך וטען שבחברות רבות המלחמה הייתה חלק מתרבות וחיי יום־יום, ולא רק כלי מדיני. מבקרים טענו שקיגן שגה בפרשנותו וכי הביקורת שלו על קלאוזביץ' מופרכת בחלקה.
ג'ון קיגן נולד ב-1934 ונפטר ב-2012. הוא היה היסטוריון צבאי. זה אומר שחקר מלחמות והיסטוריה של לחימה.
כשהיה ילד הוא חלה בשחפת אורתופדית. זו מחלה שפגעה בעצמות והקשתה עליו ללכת. המחלה הפריעה ללימודיו.
הוא למד באוקספורד ועבד בשגרירות ארצות הברית בלונדון. ב-1960 הפך למורה להיסטוריה צבאית בסנדהרסט. שם לימדו קצינים בצבא הבריטי.
קיגן כתב ספרים על קרבות, על חיי חיילים ועל איך טכנולוגיה ושולטים מנהיגים משפיעים במלחמות. הוא גם דיבר בתוכניות טלוויזיה וברדיו.
הוא קיבל תואר כבוד שנקרא OBE. אחר כך קיבל גם תואר אבירות, שהוא כבוד גדול.
לא כולם הסכימו איתו. חוקרים אחרים דיברו איתו על רעיונות ישנים של פילוסופים צבאיים. הם אמרו שלפעמים הוא טעה בפרשנויות.
תגובות גולשים