ג'ונתן ליווינגסטון השחף (באנגלית: Jonathan Livingston Seagull) היא אגדה אלגורית (סיפור שמייצג רעיונות דרך דמויות) בצורת נובלה מאת ריצ'רד באך. הספר מאויר בתצלומים בשחור-לבן של ראסל מונסון. הוא עוסק בשחף שמנסה ללמוד על תעופה, בהשתקפות אישית, בחופש ובמימוש עצמי.
הספר יצא ב-1970. עד סוף 1972 הודפסו יותר ממיליון עותקים, והוא הגיע למקום הראשון ברשימות רבי המכר בעיקר בזכות המלצות מפה לאוזן. ב-1974 עובדו הספר לסרט, ופסקול הסרט חובר על ידי ניל דיימונד. בשנת 2014 יצאה מהדורה מלאה שהוסיפה פרק רביעי בן 17 עמודים.
ג'ונתן הוא שחף שנודה על כך שלא רצה לחיות כמקובל בין השחפים. הוא מתמסר לתעופה ולשיפור יכולותיו, ומקיים רף ציפיות גבוה מעצמו. אחרי מותו הוא הופך לדמות דמוית-נביא שמראה לשאר השחפים מה הם מפסידים במאבק השגרתי על מזון.
מטרתו של ג'ונתן היא חופש. הוא לומד לעוף טוב יותר, ולהרים את עצמו לרמות חדשות. כשהוא משיג מהירויות וגבהים חדשים, הוא מגיע לתובנות חדשות וחווה "עולם חדש". משפט ידוע מהספר אומר: "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות".
שמו של השחף, ג'ונתן, מקשר את חייו לחיי בני אדם. ההקדשה בספר פונה ל"ג'ונתן השחף האמיתי שחי בתוכנו". הספר מבקר חברה שמדכאת אנשים עם חזון, ומדגיש את החשיבות של יציאה מהשגרה ויכולת לראות רחוק מעבר לרגיל.
ג'ונתן ליווינגסטון השחף הוא סיפור קצר מאת ריצ'רד באך. זהו סיפור אלגורי. אלגוריה היא סיפור שמשתמש בדמויות כדי ללמד שיעור.
הספר מכיל תמונות שחור-לבן של ראסל מונסון. הוא יצא לראשונה ב-1970. עד 1972 נמכרו מעל למיליון ספרים. ב-1974 נעשה גם סרט עם מוזיקה של ניל דיימונד. ב-2014 יצאה מהדורה שהוסיפה פרק חדש קצר.
ג'ונתן הוא שחף שאוהב לעוף אחרת מהשאר. השחפים האחרים דוחים אותו כי הוא לא רוצה לחפש רק אוכל. ג'ונתן מתאמן ועף מהר וגבוה יותר. אחרי שאינו בחיים עוד, הוא הופך למורה. הוא מלמד שחפים אחרים לעוף ולהיות חופשיים.
משפט ידוע מהספר אומר: "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות".
שם ג'ונתן מזכיר אדם רגיל. ההקדשה מדברת על "ג'ונתן שבתוכנו". הסיפור מלמד שאנשים עם רעיונות חדשים חשובים, ושלעיתים החברה לא מקבלת אותם.
תגובות גולשים