בזכות תרומתו למוזיקה ולחברה, מרטין מונה למפקד במסדר האימפריה הבריטית (CBE).
כשהיה בן שש משפחתו קנתה לו פסנתר. בגיל שמונה התחיל שיעורי פסנתר, אך הם הופסקו אחרי השיעור השמיני. מאז אמר שלמד בעיקר בעצמו. במלחמת העולם השנייה, כאשר היה בן 13, משפחתו עברה לפרוור ברומלי. הוא זכר בהתלהבות את ההאזנה הראשונה לתזמורת סימפונית שגרמה לו להתרגש מהמוזיקה.
בשנות העשרים המוקדמות החל לעבוד בעבודות מזדמנות. ב-1943, בהיותו בן 17, התגייס לזרוע האווירית של הצי המלכותי הבריטי ושוחרר ב-1947.
אחרי השירות הסתייע בידידו סידני האריסון ולמד בבית ספר מוזיקה בלונדון. למד פסנתר ואבוב (כלי נשיפה), והושפע ממלחינים כמו רחמנינוב וראוול. בתחילת דרכו עבד במחלקת המוזיקה הקלאסית ב-BBC ובהמשך הצטרף ל-EMI וחברת התקליטים פרלופון. בהדרגה עלה לנהל את פרלופון והתחיל להקליט מוזיקה קלאסית, מוזיקה עממית ותקליטי קומדיה.
הוא הפיק מופעים מצליחים כגון "At the Drop of a Hat" ו"Behind the Fringe". ב-1962 הוציא סינגל ניסיוני בשם "Time Beat" תחת שם בדוי.
בתחילת 1962 קיבל מידע על להקה צעירה שניהל בריאן אפשטיין. מרטין שמע הקלטה ראשונית ולא התלהב, אבל נפגש עם אפשטיין והסכים לשקול החתמת הלהקה. לאחר ששמע אותם והתרשם מהקשר בין ג'ון לנון לפול מקרטני, חתם על החוזה.
ההקלטות הראשונות התקיימו בקיץ 1962. מרטין הקליט איתם שירים כמו "Love Me Do" ו"Please Please Me". הוא היה מעורב בעריכת ההקלטות ובהצעות לשיפורים, והאמין בפוטנציאל המסחרי של הלהקה.
ניסיונו המוזיקלי עזר לגשר בין רעיונות הלהקה ופיתוח עיבודים. מרטין ניגן קלידים ותרם לעיבודים קלאסיים בשירים ידועים כמו "Yesterday" ו"Penny Lane". הוא חיבר את הליווי המיתרי ל"Eleanor Rigby" והשפיע על העיבוד של "Strawberry Fields Forever" ו"I Am the Walrus". בסגנון פסנתרי הוא ניגן סולו בסגנון בארוק ב"In My Life". בחלק מהאלבומים לא היה זמין תמיד, אך תמיד היה משפיע על הצליל והסידורים.
לאחר פירוק הלהקה המשיך להפיק אמנים שונים ועבד גם עם חברי הביטלס בנפרד. בשנות ה-90 פיקח על האנתולוגיה והשתמש בטכניקות הקלטה ישנות במטרה לשחזר סאונד של שנות ה-60. בשל בעיות שמיעה לא השתתף בהפקת שירי לנון שהוקלטו מחדש בשנות ה-90.
ב-1965 הקים יחד עם שותף את חברת ההקלטות העצמאית AIR (Associated Independent Recording). החברה בנתה סטודיו מצליח, והוא שימש כיו"ר במשך שנים. ב-1979 פתח אולפן באי מונטסראט שבים הקריבי; האולפן נהרס בתקופה מאוחרת יותר בעקבות הוריקן.
בשנת 1999 ערך קונצרט בישראל עם התזמורת הפילהרמונית.
מרטין עבד גם בקולנוע. הוא עיבד והפיק שירים לסרטי הביטלס "A Hard Day's Night" ו"!Help", הפיק ועיבד את שיר הנושא של "Goldfinger" מסדרת סרטי ג'יימס בונד, והלחין חלקים לסרט "צוללת צהובה". ב-1972 הלחין והפיק פסקול לסרט בונד נוסף, ושתף פעולה עם פול מקרטני על נושאים קולנועיים.
הוא זכה להכרה ציבורית ולתארים, כמו המינוי ל-CBE שנזכר בתחילת הטקסט.
בזכות עבודתו הרבה במוזיקה, מרטין קיבל את התואר CBE (כבוד מממלכה).
כשהיה ילד, משפחתו קנתה לו פסנתר. בגיל שמונה התחיל שיעורי פסנתר. השיעורים נעצרו מהר. מאז למד הרבה לבד. בזמן המלחמה המשפחה עברה לפרוורים. כשהיה צעיר הוא שירת בצי כנער טייס.
לאחר המלחמה למד מוזיקה ועבד ב-BBC. הוא עבד בחברת תקליטים בשם פרלופון. שם הפך למפיק. מפיק זה אדם שעוזר לאמין להקליט שירים.
הוא עזר להופעות קומיות וללהיטים קצרים. ב-1962 הוציא שיר ניסיוני בשם "Time Beat" בשם בדוי.
מרטין פגש מנהל של להקה צעירה בשם הביטלס. הוא חתם עליהם בחוזה והפיק את השירים הראשונים שלהם. הוא עזר בעיבודים וניגן קלידים בחלק מהשירים.
הוא כתב ליווי מיתרים ל"Eleanor Rigby". הוא גם עזר לעצב את הצליל ב"Strawberry Fields Forever" וב"A Day in the Life".
מאוחר יותר הקים חברת הקלטות בשם AIR. החברה בנתה סטודיו גדול. ב-1979 פתח עוד אולפן באי מונטסראט; בלית ברירה האולפן נהרס בסופה.
עבד על פסקולים לסרטים. הפיק ועיבד שירים לסרטי הביטלס. הוא גם עיבד את שיר הנושא של הסרט "Goldfinger".
הוקרה גדולה קיבל בתואר CBE.
תגובות גולשים