מפיק (לשון)

מפיק (בארמית: מוציא, ובעברית מְבַטֵּא) הוא סימן ניקוד, נקודה בתוך האות, במערכת הכתב העברי. תפקידו להראות שהאות ה' בסוף מילה היא עיצור (צליל שנשמע כמו h) ולא תנועה (צליל כמו a, e, i).
הנקודה נראית כמו דגש (נקודה באמצע האות), ולכן היא מקלדת ונמרקת באותו אופן. הסיבה היא שהה' היא עיצור סדקי, ולא מקבלת דגש רגיל.

המפיק מופיע בעיקר כשאות ה' בסוף מילה משמשת כחלק מצירופים של כינויים או נטיות. דוגמאות חשובות:
- בכינויי מושא-פועל: הלבישהּ (הלביש אותה).
- בכינוי חיבור לשם: סִפְרָהּ, ובארמית גם שְמֵהּ (השם שלו).
- בצירוף של מילת יחס עם כינוי: של+היא = שלהּ, ב+היא = בהּ.
יש יוצא מן הכלל: במילה "ממנה" לא יופיע מפיק, כי ה' אינה בתוך הברה מוטעמת.
עוד מקרה בולט: במילים שהשורש שלהן מסתיימת ב-ה' שהיא עיצורית, כמו גֹּבַהּ, הה' מנוקדת במפיק גם כשההברה אינה מוטעמת.

לעיתים מופיע מפיק במילים הקשורות לשם המפורש, למשל הַלְלוּיָהּ או אֱלוֹהַּ, ובמילות קריאה מסוימות כמו הָהּ.

במסורת ובספרות הדקדוקית משתמשים בשם "מפיק" גם לתופעות דומות באותיות ו' וי' כשהן מושמעות כעיצורים (ולפעמים אף באות א' עם נקודה בידיעת כתבי יד מסורתיים). לכן מוצאים מונחים כמו "מפיק ה" או "מפיק ו'".

המפיק נראה זהה לדגש במראהו ולכן מוקלד באותו אופן במערכות הפעלה שונות.

מפיק הוא נקודה בתוך האות ה'.
הנקודה אומרת שהה' בסוף מילה היא עיצור. עיצור = צליל כמו h.
התנועה היא קול כמו a או e. כשהה' עיצור, היא לא תנועה.

הנקודה מופיעה כשיש כינוי בסוף המילה. למשל: הלבישהּ (היא לבשה אותה).
גם בספרהּ ובשמהּ יש נקודה.
יש מילים מיוחדות שבהן לא שמים נקודה, כמו "ממנה".
במילים כמו גֹּבַהּ, הה' מנוקדת גם אם ההברה לא מוטעמת. דוגמה היא המילה גובה.

בכתבים מסורתיים לפעמים שמים נקודה גם באות ו' וי' כשן אלו הן עיצורים. המפיק נראה בדיוק כמו דגש.
בקיצור: נקודה בה' בסוף אומרת להגות אותה כ-h, ולא כצליל תנועה.