ג'יין אדמס

ג'יין אדמס (1860, 1935) הייתה מובילה בתנועת בתי ההתיישבות בארצות הברית, עובדת סוציאלית, סופרת ואקטיביסטית לזכות בחירה לנשים ולקידום השלום. היא ייסדה את בית האל (Hull House) בשיקגו ב-1889, והייתה דמות מרכזית בעידן הפרוגרסיבי (תקופה של רפורמות חברתיות בארה"ב, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20). ב-1931 זכתה בפרס נובל לשלום.

ג'יין נולדה בסֶדארוויל, אילינוי, במשפחה אמידה והייתה הצעירה מבין שמונה ילדים. בילדותה חוותה מחלות בעמוד השדרה שגרמו לה כאבים והגבלות לאורך חייה. אביה היה איש עסקים ופוליטיקאי מקומי, והמשפחה תמכה ברעיון השכלה לנשים. היא למדה בסמינר רוקפורד וסנסה ללמוד בסמית' קולג', אך נסיבות משפחתיות ומצב בריאותה שינו את התכניות.

אדמס למדה חלק משנתה בבית ספר לרפואה לנשים בפילדלפיה, אך בעיות בריאות מנעו ממנה לסיים. לאחר מכן טיילה באירופה, ושם נפגשה עם רעיונות ואירועים שהשפיעו עליה, ובכלל זה ביקורים בטוינבי הול בלונדון, בית התיישבות שהלהיב אותה.

אדמס קיבלה השראה מבתי התיישבות באנגליה. בתי התיישבות הם מרכזים קהילתיים בשכונות עניות שמציעים שירותים חינוכיים, תרבותיים וחברתיים. היא ראתה בהם מקום שבו אנשים ממעמדות שונים יכולים להיפגש וללמוד זה מזה. הרעיון היה ליצור "תרבות משותפת" שתשפיע על החיים הציבוריים.

בשנת 1889 הקימה אדמס יחד עם אלן גייטס סטאר את בית האל בשיקגו. הבית הפך למרכז פעיל בשכונה, עם שיעורים, מועדונים, ספרייה, גלריה, מטבח ציבורי, בית מרחץ וחוגים לאמנות ולדרמה. אלפי אנשים ביקרו בו מדי שבוע. הבית העניק גם הכשרה לעובדות סוציאליות צעירות והיה מוקד למחקר חברתי על תופעות כמו דיור צפוף, תמותת תינוקות והיגיינה ציבורית.

אדמס דגלה באמנות ככלי לשינוי חברתי. היא פתחה גלריה וסטודיו, וארגנה שיעורים לילדים בעזרת אמנים. עם הזמן בית האל הפך גם למקום שבו הקהילה ביטאה את עצמה ולא רק קיבלה סיוע.

אדמס וסטאר ניסחו עקרונות אתיים לבתי ההתיישבות: למידה בדרך של דוגמה, שיתוף פעולה ודמוקרטיה חברתית (שוויון והשתתפות של כלל האנשים). הן ערכו מחקרים ושימשו בסיס לקמפיינים לשיפור דיור, חוקי עבודה, שירותי רווחה ובריאות הציבור.

בית האל שם דגש על מעורבות ילדים ונוער, במיוחד מהגרים. תכניות לכל הגילים כללו גנים, מועדוני נוער, שיעורי שפה, אמנות, דרמה ומגרש משחקים. אדמס האמינה שמשחק ופעילות חינוכית חשובים להתפתחות ולחינוך אזרחי.

אדמס ועמיתיה תיעדו מחלות כמו טיפואיד והראו כיצד תנאי הדיור ומחדלי תברואה פגעו בעובדים ובמשפחות. בעזרת לחצים ציבוריים הם קידמו תקנות בנייה ושירותי בריאות טובים יותר.

ב-1912 פרסמה ספר שבו דנתה בזנות. היא ראתה בזנות בעיה חברתית מורכבת. הספר פורסם בזמן שנושא זה עורר דיון ציבורי רב.

אדמס קראה לנשים מהמעמד הבינוני והמעמד העליון לקחת חלק בעשייה הציבורית. היא טענה שנשים יכולות להשתמש בכישורי הטיפול שלהן כדי לשפר את הקהילה. היא פיתחה את רעיון "המשק האזרחי", מעורבות אישית של נשים בנושאים עירוניים כמו ביוב, זיהום ותנאי עבודה. באחת הפעולות המעשיות שלה מונתה ב-1894 למפקחת תברואה של שדרה בשיקגו, ובזכות דיווחים של מועדון נשים הצליחו לשפר איסוף אשפה ולהוריד תחלואה.

אדמס הרציתה ברחבי ארצות הברית ובאוניברסיטת שיקגו, אך שמרה על עצמאות מפני משרה אקדמית קבועה. היא רצתה להגיע למבוגרים שלא למדו במוסדות פורמליים.

ב-1915 הצטרפה לתנועת הנשים לשלום ונבחרה ליושבת ראש ארצית. היא נסעה לקונגרסים בינלאומיים ונאבקה למניעת הצטרפות ארה"ב למלחמה. עמדה זו גררה נגדה ביקורת קשה. ב-1931 קיבלה את פרס נובל לשלום יחד עם ניקולס מארי באטלר, וכספו של הפרס ניתן לליגת הנשים לשלום.

אדמס ניהלה קשרים רומנטיים ארוכי שנים עם נשים, ביניהן אלן גייטס סטאר ומרי רוזט סמית'. קשרים אלו שימשו לה גם תמיכה רגשית ועבודה משותפת בבית האל.

בית האל ותנועת בתי ההתיישבות נשארו חלק מרכזי במורשתה. רעיונותיה השפיעו על העבודה הסוציאלית, חקיקה לשיפור תנאי עבודה, הקמת בתי משפט לנוער ותמיכה בזכות ההצבעה לנשים. תרומתה הקנתה לה מקום חשוב בהיסטוריה החברתית והפוליטית של ארצות הברית.

ג'יין אדמס (1860, 1935) הייתה מובילה חברתית ושמה לב לקשיים של אנשים עניים בשיקגו. היא פתחה ב-1889 את בית האל, מרכז קהילתי שבו היו שיעורים, ספרייה, גלריה, מועדונים ומגרש משחקים.

ג'יין נולדה באילינוי במשפחה מבוססת. בילדותה סבלה מבעיות בעמוד השדרה. היא אהבה לקרוא ולרצתה לעזור לאחרים.

ניסתה ללמוד רפואה, אך בריאותה מנעה זאת. נסיעות לאירופה נתנו לה רעיונות לשינוי חברתי.

בית ההתיישבות הוא מרכז קהילתי בשכונה. שם אנשים ממקומות שונים נפגשו, למדו ועבדו יחד.

בית האל נתן שיעורי ערב, חוגים לאמנות, תיאטרון, גן לילדים ומטבח ציבורי. ילדים ולבוגרים למדו בו ונהנו מפעילויות רבות.

אדמס חשבה שמשחק ולימוד חשובים לנוער. לכן ארגנה מועדונים ושיעורי שפה ותיאטרון.

אדמס ועמיתיה חקרו מחלות שנגרמות מתנאי דיור רעים. הפעלת לחץ עזר לשפר ניקיון ושירותים בעיר.

אדמס קראה לנשים לקחת חלק בציבור ולעזור בשינוי בעיות כמו זיהום ואיסוף אשפה.

היא עמדה בעד שלום ורצתה שמדינות לא יתחרו במלחמות. על פעילותה קיבלה פרס חשוב, פרס נובל לשלום.

אדמס חיה חיים קרובים עם כמה נשים שעבדו איתה בבית האל. הן היו גם חברות ותומכות.

בית האל והשינויים שיזמה שיפרו חיי אנשים. רעיונותיה משפיעים עד היום על עבודה סוציאלית וקהילות.