גאוצ'ו (בספרדית: Gaucho; בפורטוגזית: Gaúcho) הוא רועה ובוקר הפועל בשטחי הפמפס, מישורי העשב הרחבים שמצפון לפטגוניה, ממזרח להרי האנדים, ומגיעים עד מדינת ריו גראנדה דו סול בדרום ברזיל. הגאוצ'ו הפך לסמל לאומי בארגנטינה ובאורוגוואי. בברזיל הכינוי מתייחס גם לתושבי ריו גראנדה דו סול.
תדמיתו מזכירה את הקאובוי הצפון-אמריקאי: איש ספר רכוב על סוס, עוטה פונצ'ו (מעיל גלילי פשוט), חמוש בסכין ארוכה שנקראת facón, ומשתמש בבולאס (bolas או bolas/boltadi, אבנים קשורות בחבלים שמטילים כדי ללכוד רגלי בקר). הוא גם ידוע בלגימת מאטה, משקה עלים חם מקומי, ולעתים צריכת אלכוהול רבה.
מקור המילה "גאוצ'ו" אינו ברור. היא הופיעה לראשונה כנראה במאה ה-17 בדיווחים ספרדיים. הוצעו הסברים רבים לשפת המקור: טענו שהיא מצמיחה אנדלוסית-ערבית, מספר שפות אירופאיות ולעתים משפות ילידיות כמו הקצ'ואה. לדוגמה, בקצ'ואה יש מילה דומה (huachu) שפירושה "נווד" או "יתום". הוויכוח על השורש משלב גם טיעונים פוליטיים והיסטוריים.
בתחילת המאה ה-19 האליטות ראו בגאוצ'ו דמות שלילית: עצל, אלים ובלתי מתורבת. במלחמות העצמאות (1810, 1816) היו רבים מבין הלוחמים גאוצ'וס, אך רבים גויסו בכפייה או בגלל הבטחות. כישלון הפלישות הבריטיות לבואנוס איירס בשנים 1806, 1807 תרם להכרה הולכת וגדלה בתפקידם.
הכותב והפוליטיקאי דומינגו פאוסטינו סרמיינטו תיאר את הגאוצ'ו באופן קיצוני בעבודה שלו "פקונדו". הוא הציגו ככוח שמנע מהמדינה להתקדם. בעקבות מדיניותו של סרמיינטו החלה תוכנית שילמה לכבוש וליישב את הספר: חינוך ציבורי, חלוקה מחדש של אדמות, הנחת מסילות ברזל וגידור קרקעות. תהליכים אלה, לצד התיעוש והייצוא של בשר, הפכו רבים מהגאוצ'וס לפועלים חקלאיים בשכר.
בשנים 1860, 1890 ארגנטינה עברה מודרניזציה: צבא מקצועי, מערכת משפט ובתי ספר ציבוריים, מסילות ברזל וטכנולוגיות תקשורת. המדינה קלטה מהגרים רבים מאירופה. כיבוש המדבר ותחבורה משופרת איפשרו פיתוח ענף הייצוא של בשר וחיטה. כל אלה שינו את המבנה החברתי-כלכלי והקטינו את מקומו של הגאוצ'ו המסורתי.
בסוף המאה ה-19 הגאוצ'ו ההיסטורי כמעט נעלם מהמציאות. במקומו צצה דמות ספרותית ורומנטית של הגאוצ'ו, אציל פראי ונכחד שמהווה סמל של זהות מקומית. המשורר חוסה ארננדס חיזק תמונה זו ביצירתו הפואטית "מרטין פיירו". עד תחילת המאה ה-20 דמותו עוצבה מחדש והפכה לסמל של הלאומיות הארגנטינאית, ולעיתים אף התקבלה על ידי האליטה כאלמנט תרבותי חשוב.
גאוצ'ו הוא רועה סוסים מהפמפס. הפמפס זה מישורי עשב גדולים בדרום אמריקה.
הגאוצ'ו רכב על סוס. לבש פונצ'ו, גלמפון כבגד חם. השתמש בבולאס. בולאס הן אבנים על חבלים שמטילים כדי לעצור פרה או פרד. נשא גם סכין גדולה שנקראת facón. לגם מאטה, משקה עלים חם.
לא ברור מאיפה השם "גאוצ'ו" בא. אנשים אמרו דברים שונים על מקור השם, גם משפות אירופיות וגם משפות ילידיות.
במאה ה-19 רבים ראו בגאוצ'ו אדם פראי ולא מסודר. חלקם לחמו במלחמות לעצמאות, אך לא תמיד מרצון. בגלל שינויים במדינה, באו מהגרים, בנו מסילות ברזל ותחמלו את הקרקע, הגאוצ'ו המסורתי נעלם.
הסופרים שינו את התמונה. חוסה ארננדס כתב את השיר הגדול "מרטין פיירו" על גאוצ'ו. בכך הפכו אותו לדמות חשובה וסמל ארצי.
תגובות גולשים