גאטנו דוניצטי

גאטנו דוניצטי (1797, 1848) היה מלחין אופרה איטלקי מתקופת הרומנטיקה. נולד בברגמו למשפחה ענייה. בגיל צעיר גילה אותו יוהאן מאייר, שלימד אותו יסודות המוזיקה. מאוחר יותר למד בבולוניה קונטרפונקט (כתיבת קווים מוסיקליים עצמאיים) אצל האב מטאי למשך שנתיים.

בגיל 20 חזר לברגמו והלחין הרבה יצירות בזמן קצר. ב-1818 התחמק מגיוס לכך שקנה לו עזר עשיר, ובשנה זו הועלתה אופרתו הראשונה בוונציה, שם גם מצא עבודה. ב-1822 הופקה האופרה זוראידה בגרנדה בהזמנת יוהאן מאייר. אחרי הצלחה זו קיבל חוזה מבית האופרה של נאפולי להלחנת ארבע אופרות בשנה.

ב-1830 כתב שתי אופרות חשובות: אנה בולנה, שהביאו לו פרסום בינלאומי, ושיקוי האהבה, אופרה קומית. ב-1835 חיבר את לוציה די למרמור, שנחשבת ליצירתו הגדולה ביותר.

הקריירה שלו נתקלת בקשיים: סכסוכים עם בית האופרה בנאפולי, התנגדות רשויות ליצירה מריה סטוארדה, מות אשתו וירג'יניה ממחלת הכולרה ואיסור ביצוע על פוליוטו. בעקבות זאת עבר לפריז. בפריז קיבלו אותו היטב והעלו את אופרותיו בארבעה תיאטראות. שם גם חיבר את דון פסקואלה, אופרה קומית מצליחה.

ב-1843 התגלה כי חלה בעגבת (מחלה זיהומית). עד סוף אותה שנה חדל להלחין. ב-1844 מחלת העגבת פגעה במערכת העצבים שלו והוא איבד את שפיותו. אחיינו החזירו אותו לברגמו, שם טיפלו בו עד מותו מהמחלה.

דוניצטי כתב בעיקר אופרות, כ-70 בסך הכול, לצד יצירות אינסטרומנטליות כמו קונצ'רטינו לקלרינט ולתזמורת מיתרים. תקופתו חפפה את רוסיני ובליני. הוא קיבל מסורת הבל קנטו (סגנון שירה ששם דגש על קישוטים קוליים, קולורטורה) מרוסיני, בעוד בליני העדיף קווים פשוטים ונקיים.

דוניצטי היה מהיר בכתיבה; לעיתים סיים קטעים ביום אחד. הזריזות הזו נתנה לו פרודוקטיביות רבה, אך לעתים פגעה בעוצמה הדרמטית ובהמשכיות היצירה. בחלק מהאופרות שלו, כמו אנה בולנה ולוציה די למרמור, הגיבורות מוצגות במצוקה נפשית חזקה. פרשנים קישרו זאת גם למצבו הנפשי של דוניצטי עצמו.

גאטנו דוניצטי (1797, 1848) היה מלחין איטלקי. מלחין זה כותב מוזיקה לתיאטרון שבו שרים, אופרה.

נולד בעיר ברגמו למשפחה פשוטה. מורה בשם יוהאן מאייר עזר לו ללמוד מוזיקה. הוא המשיך ללמוד בבולוניה עם מורה שנקרא אב מטאי.

בגיל 20 חזר לברגמו והלחין הרבה יצירות. ב-1818 הועלתה האופרה הראשונה שלו בוונציה. ב-1830 כתב שתי אופרות חשובות: אנה בולנה ושיקוי האהבה. ב-1835 כתב את לוציה די למרמור, שאנשים אוהבים מאוד.

הוא עבר צרות: איבד את אשתו למחלה, לא התאימו לו בנאפולי ועבר לפריז. בפריז קיבלו אותו יפה והוציא שם אופרות חדשות, כולל דון פסקואלה.

ב-1843 גילו שהוא חולה בעגבת. זו מחלה שניתן להדביק בה אנשים. ב-1844 המחלה פגעה במוח שלו והוא הפסיק לעבוד. אחיינו לקח אותו חזרה לברגמו, ושם טיפלו בו עד מותו.

דוניצטי כתב בעיקר אופרות, כ-70 בסך הכל. בסגנונו יש הרבה שירה מהירה וקישוטים קוליים (קולורטורה). לפעמים הלחין מהר מאוד, וזה נתן לו הרבה יצירות.

בחלק מהאופרות שלו, כמו אנה בולנה ולוציה, הגיבורות עוברות קשיים נפשיים. פרשנים חושבים שזה קשור גם למצבו של דוניצטי.