גאיוס מריוס

גאיוס מריוס (157 לפנה"ס, 13 בינואר 86 לפנה"ס) היה מצביא ומדינאי רומי. הוא ניצח במלחמת יוגורתה ובמלחמות נגד הקימברים והטווטונים. מריוס היה "אדם חדש", כלומר הראשון ממשפחתו שנכנס לסנאט, ונבחר קונסול (השרים הבכירים ברפובליקה) שבע פעמים, שיא שאף אחד לא השיג קודם.

מריוס נולד בכפר בדרום לאטיום וכנראה הגיע מרקע צנוע. יש ויכוח אם משפחתו הייתה עמידה או עוני, אך כולם מסכימים שהוא היה "אדם חדש" ללא שורשים אציליים. כישרונו הצבאי וקשריו עם משפחת הקיקילייים עזרו לו לעלות בפוליטיקה.

במלחמת נומנטיה הבליט עצמו מריוס וכונח לקדמות. הוא שירת כטריבון צבאי ואז החל במסלול פוליטי: קווסטור (אחראי כספים), טריבון הפלבס (נציג העם) ופרטור (שופט ומפקד צבאי). במהלך כהונתו כטריבון יזם תקנות לבחירות והפעיל מדיניות פופולרית. לאחר מכן שירת בפרובינקיות ובהיספניה, ונישא ליוליה, קרובת משפחתו של יוליוס קיסר.

בשנת 109 לפנה"ס מונה מריוס לסגן מפקד במלחמה בנומידיה נגד יוגורתה. בזכות תושייתו ניצח קרבות מרכזיים והביא ללכידת המלך. מאבק זה חיזק את מעמדו הציבורי, אך גם הוביל לעימותים פוליטיים עם מפקדיו שניסו לבלום אותו.

מריוס ערך שינויים משמעותיים בצבא הרומי. הוא אימץ אימונים אחידים והפך את הלגיונות ליותר מקצועיים. השינוי החשוב ביותר היה גיוס בני מעמד נמוך, הפרולטרים, אנשים בלי רכוש, שנרשמו לצבא. בעבר גויסו בעיקר בעלי רכוש לפי חוקי סרוויוס טוליוס; מריוס הסיר את המגבלה הזו. התוצאה: צבא מקצועי, תלות חזקה במצביא וסוללת נאמנות אישית לחיילים.

במסגרת השינוי ביטל מריוס את ההבחנות הקפדניות בחימוש לפי מעמד, וקבע אימון אחיד. בכך חיילים יכלו להתמקצע ולהיות גמישים בתפקידם. מצד שני, צבא כזה נזקק לכוחות עזר בפרשים ולכישורים שנפגעו במלחמות מסוימות.

השינוי החברתי היה משמעותי: חיילים חסרי רכוש הפכו לתלויים במצביא עבור פרסים וקרקעות. נאמנותם למפקד ולא למדינה פחותה, וזה איפשר למצביאים לצבור כוח פוליטי רב.

במחצית המאה השנייה לפנה"ס נדדו שבטים גרמאניים (הקימברים והטווטונים) לכיוון אירופה המערבית. תבוסות רומיות הראשונות עוררו בהלה ורומא זקוקה למפקד חזק. מריוס נבחר לקונסול והוביל סדרת מערכות בין 104 ל-101 לפנה"ס.

ב-102 לפנה"ס ניצח מריוס את הטווטונים בקרב אקווה סקסטיה (אזור דרום צרפת של היום). ב-101 לפנה"ס, בקרב ורצ'לי (Vercellae), הוא הביס את הקימברים, מה שסיים את האיום הגדול על איטליה.

נצחונות אלו חיזקו את מעמדו של מריוס, אך גם יצרו קנאה ותחרות פנימית מול מפקדים אחרים, כמו לוקיוס קורנליוס סולה, שהפכו ליריביו.

בסוף המאה השנייה ותחילת הראשונה לפנה"ס מריוס הגיע לשיא כוחו: מספר קונסולויות רצופות, תהילה גדולה וידיעת העם. בשנים אלה פעל עם מנהיגים פופולרים כדי לקדם חוקים לחלוקת אדמות ולתמיכה בחיילים.

אבל הברית עם חברי הסיעה הפופולרית התערערה. מריוס נחלוק עם סטורנינוס וגלאוקיה על האמצעים והאלימות בפוליטיקה. פרצי אלימות וסכסוכים פנימיים הביאו לטבח בתוך רומא בשנת 100 לפנה"ס, שבו הובסו הפופולרים. אירועים אלה פגעו קשות במעמדו. הוא נאלץ לעזוב לרגע את רומא ושנים אחר כך נכשל בבחירות חוזרות.

המאבק בין מריוס לסולה (סגנו לשעבר) החריף בשנים ה־80 לפנה"ס. סולה צעד על רומא עם לגיונותיו, האירוע הראשון שבו צבא רומי כבש את העיר, והגלות של מריוס הובילה לסדרה של וויכוחים והחלפות שלטון. מריוס חזר מאוחר יותר לראשונה ב־87 לפנה"ס והנהיג גל נקמה קשה נגד יריביו. לבסוף נבחר שוב לקונסול בפעם השביעית, אך מת שבועיים לאחר מכן ב־13 בינואר 86 לפנה"ס.

המורשת של מריוס מעורבת: הוא נחשב למצביא גדול שייעל ושינה את הצבא, אבל גם לאיש פוליטי שנקט באלימות רבה והשפיע על התדרדרות המערכת הרפובליקנית. רפורמותיו קידמו את המעבר לצבא מקצועי, אך גם יצרו נאמנות צבאית שמיקמה את כוחו של המצביא מעל המדינה. מה שהחל כרפורמה צבאית הוביל גם ליצירת מעמד של מצביאים פוליטיים, תופעה שבסופו של דבר תרמה לסוף הרפובליקה.

ההיסטוריונים מציירים אותו כאיש ניגודים: מפקד כריזמטי ושאפתן שהצליח לצבור כוח, אך גם מדינאי לחוץ ובעל טינה כלפי מעמד האצולה. בשנותיו האחרונות תיארו אותו כזקן מריר, וכאיש שאיבד את השליטה על חלק ממעשיו.

גאיוס מריוס (157, 86 לפנה"ס) היה מצביא רומי מפורסם. הוא נלחם בנומידים, בקימברים ובטווטונים וניצח במלחמות גדולות.

מריוס נולד בכפר ועבד קשה. הוא היה "אדם חדש", כלומר ראשון במשפחתו שנכנס לפוליטיקה. בזכות כישורי הלחימה שלו עלה בתפקידים.

במלחמת יוגורתה (בנומידיה) עזר מריוס ללכוד את המלך והפך לגיבור בצבא.

מריוס שינה את הצבא. הוא גייס גם אנשים עניים, שנקראו פרולטרים (ללא רכוש). לפני כן גויסו רק עשירים.
החיילים קיבלו אימון אחיד. זה הפך את הצבא למקצועי. החיילים הפכו נאמנים למפקד שלהם יותר מאשר למדינה.

שבטים גדולים נתקלו ברומא. מריוס הוביל את הצבא וניצח בקרב אקווה סקסטיה (102 לפנה"ס) ובקרב ורצ'לי (101 לפנה"ס). אלה היו ניצחונות חשובים.

מריוס אהב את העם, אבל רבים מהאצילים קנאו בו. היו מהומות וקרבות פוליטיים בתוך רומא. בסופו של דבר פרצה מלחמת אזרחים בין מריוס לסולה, שהיה סגנו לשעבר. מריוס חזר לרומא והיו שם ימים קשים עם הרג ורדיפות. מאוחר יותר נבחר שוב וקיבל כוח גדול, אך מת ב־13 בינואר 86 לפנה"ס.

מריוס שינה את הצבא וסייע לצורת שלטון שבה commanders (מפקדים) יש כוח פוליטי. זה השפיע על עתיד רומא. הוא נזכר גם כמצביא מבריק וגם כאיש שנגרמו בעטיו אלימות ובעיות פוליטיות.