גבריאלה ד'אנונציו

פסקארה, ממלכת איטליה


גבריאלֶה ד'אנונציו (1863, 1938) היה סופר, משורר, מחזאי, טייס וגיבור מלחמה איטלקי. הוא נחשב לאחד המקדמים הראשונים של התנועה הפשיסטית באיטליה.

נולד בפסקארה למשפחה עשירה וכבר בגיל 16 פרסם שירים וסיפורים. ב-1881 למד ברומא. ספרו הראשון בפרוזה, "ילד התענוגות", יצא ב-1889 והחל קריירה ספרותית פעילה.

ב-1883 נישא למריה הרדואין די גאלזה. לזוג נולדו שלושה בנים, והם נפרדו ב-1891. מ-1894 החל בקשר בולט עם השחקנית אלאונורה דוזה. היא שיחקה במחזות שכתב בשבילה, כמו "עיר המתים" ו"פרנצ'סקה די רימיני". במהלך חייו היו לו קשרים רבים וקצרים עם נשים אחרות.

ב-1897 נבחר לפרלמנט כנציג עצמאי לכהונה שלוש שנים. אורח חייו הפזרני הביא אותו לפשיטת רגל ב-1910, והוא נמלט לצרפת. שם שיתף פעולה עם הקומפוזיטור קלוד דביסי במחזה מוזיקלי ב-1911. ההצגה עוררה מחלוקת דתית והכנסייה הכניסה חלק מיצירותיו לרשימת ה"אינדקס", רשימת ספרים שהיא אסרה לקרוא.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לאיטליה והטיף להצטרפותה למלחמה. הוא נואם כריזמטי, אך לא ברור אם דבריו קבעו את מדיניות הממשלה. למרות גילו, כבר מעבר לגיל 50, התנדב לצבא וטס כמטיס קרב. הוא הצטיין באומץ, איבד עין בתאונת טיס וב-9 באוגוסט 1918 הוביל טיסה של תשעה מטוסים להטלת כרוזים על וינה.

לאחר המלחמה חיזק ד'אנונציו את עמדות הלאומיות שלו. כשוועידת פריז נתנה את העיר פיומה ליוגוסלביה, הוא הוביל לאומנים לכיבוש העיר. שם הכריז על הרפובליקה האיטלקית העממית של "ממלכת קרנארו" עם חוקה קצרה; תכני החוקה השפיעו מאוחר יותר על יסודות בחוקה הפשיסטית. הוא כינה את עצמו דוצ'ה (מילה איטלקית שמשמעותה "מנהיג").

הקבוצה נשארה בשליטה כ-15 חודשים. לפי שמועה, לנין שלח לו חבילת קוויאר ותיאר אותו כמהפכן אמיתי. ד'אנונציו אף הכריז מלחמה על ממשלת איטליה, אך לבסוף נכנע בדצמבר 1920 לאחר הפגזה ימית.

בעשור שלאחר מכן הוא התבודד ליד אגם גרדה ועסק בכתיבה ותעמולה פוליטית. למרות השפעה על בניטו מוסוליני, לא קיבל תפקיד רשמי במשטר הפשיסטי. הוא זלזל במוסוליני ובהיטלר וקרא להם חיקויים, אך בסופו של דבר ראה בחיוב את המשטר הפשיסטי באיטליה.

ב-1922 נפל מנסיון התנקשות ונפצע קשה. ב-1924 קיבל את התואר "נסיך מונטה נבוסו" וב-1937 הוכרז כנשיא האקדמיה האיטלקית המלכותית. נפטר משבץ מוחי ב-1 במרץ 1938. על קברו התקיימה הלוויה ממלכתית שבה השתתף גם מוסוליני.

פסקארה, ממלכת איטליה


גבריאלֶה ד'אנונציו (1863, 1938) היה סופר, משורר ומחזאי מאיטליה. הוא גם היה טייס, מי שמטיס מטוסים, ולחם במלחמה.

נולד במשפחה עשירה בפסקארה. כבר בגיל 16 פרסם סיפורים ושירים. ספרו הראשון יצא ב-1889 וקראו לו "ילד התענוגות".

ב-1883 התחתן והיו לו שלושה בנים. הם נפרדו ב-1891. ב-1894 התאהב בשחקנית מפורסמת, אלאונורה דוזה. הוא כתב עבורה מחזות.

ב-1910 קרסו כספיו והוא עבר לצרפת. שם עבד עם המלחין דביסי על הצגה ב-1911. בגלל ההצגה והליהוק של שחקנית יהודייה, הכנסייה אסרה חלק מספריו. ה"אינדקס" הוא רשימת ספרים שהכנסייה לא רצתה שאנשים יקראו.

במלחמת העולם הראשונה חזר לאיטליה ודיבר שנכנסו למלחמה. כשהיה כבר מעל לגיל 50 התנדב להיות טייס. הוא הראה אומץ, אבל איבד עין בתאונת טיס. ב-1918 הוביל טיסה שזרקה כרוזים מעל וינה.

אחרי המלחמה לקח חלק בכיבוש העיר פיומה כי לא אהב את החלטות המעצמות. הוא הכריז על "ממלכת קרנארו" וקרא לעצמו דוצ'ה, מילה שמרמזת "מנהיג". המלחמה נגמרה ולבסוף נכנע ב-1920.

הוא חזר לגור ליד אגם גרדה וכתב עוד. השפיע על המנהיג מוסוליני, אבל לא קיבל תפקיד ממשלתי. ב-1922 נפצע בניסיון להתנקש בו והפך לנכה. ב-1924 קיבל תואר נסיך. ב-1937 היה נשיא האקדמיה האיטלקית. הוא מת משבץ ב-1938 והייתה לו הלוויה רשמית.