גוטהולד אפרים לסינג

גוטהולד אפרים לסינג (22.1.1729, 15.2.1781) היה המחזאי החשוב בתקופת הנאורות הגרמנית. הנאורות היא תקופה שהדגישה שכל, דיון וביקורת על מסורות דתיות וחברתיות. כתיבתו המחזאית והתאורטית השפיעה עמוקות על התיאטרון והפילוסופיה בגרמניה.

נולד בקמנץ שבסקסוניה לבן של כומר וסופר תאולוגי. למד בלייפציג בין 1746 ל-1748 פילוסופיה, פילולוגיה (חקר שפות וטקסטים), תאולוגיה (מדעי הדת) ורפואה. בשנים 1748, 1760 התגורר בלייפציג ובברלין ועבד כעורך ומבקר בעיתונות. ב-1752 קיבל תואר מגיסטר בוויטנברג.

ב-1760, 1765 שימש מזכירו של גנרל בברסלאו. ב-1767 עבר להמבורג כמחזאי ויועץ ב-Deutsche Nationaltheater, שם הכיר את אווה קניג, שאותה נשא ב-1776. בשנים שלאחר 1770 היה ספרן הראשי בספריית הדוכס אוגוסט בוולפנביטל. אשתו מתה לאחר לידת בנם ב-1778; גם הילד לא האריך ימים. נפטר בבראונשווייג ב-1781. פסלו עומד בכיכר היודנפלאץ בווינה.

לסינג כתב מחזות, שירה, ביקורת ותאוריות על אומנות. כתיבתו מאופיינת בסגנון תמציתי, אירוני ופולמיזי (ויכוחי). הוא השתמש בדיאלוג כדי להציג רעיונות מכמה זוויות ולחקור את האמת כהליך מתמשך, ולא כמשהו מוחלט.

במקצועו עסק במיוחד בתיאטרון. הוא קידם תיאטרון בורגני חדש, תיאטרון שמציג דמויות ולבטים של מעמד הביניים. התנגד לחיקוי הפשטני של התיאטרון הצרפתי וטען לשילוב עקרונות קלאסיים של אריסטו ולהסתכלות על שייקספיר. למעשה הוא סייע לקבלתו של שייקספיר בגרמניה.

מבחינת סוגות, "מיס שרה סמפסון" ו"אמיליה גלוטי" נחשבים למחזות הראשונים של הטרגדיה הבורגנית, טרגדיה (דרמה רצינית) שבה הגיבורים מגיעים מהמעמד הבינוני. "מינה פון ברנהלם" נחשב אב־טיפוס של הקומדיה הקלאסית הגרמנית. במחזה "היהודים" הציג דמויות יהודיות הגונות, וב"נתן החכם" הציג רעיון של סובלנות בין-דתית. דמות נתן הושפעה מחברו משה מנדלסון.

כתביו התאורטיים, כמו "לאוקון" ו"המחזאות ההמבורגית", קבעו רף חדש לויכוח על אסתטיקה ותורת הספרות. בתחום הדתי־פילוסופי הגן על חופש המחשבה של נוצרים מאמינים והציע נצרות שכלתנית, דת שמכוונת לפי הרוח וההגיון ולא רק לפי פירוש מילולי של כתבי הקודש (הטקסטים הדתיים המרכזיים). בשנים 1774, 1778 פרסם שבעה "פרגמנטים מאת אלמוני", מאמרים אנונימיים שיצרו פולמוס קשה עם הכומר יוהאן מלכיאור גצה.

רעיון החופש חזר בעבודתו: חופש מהסגנון הצרפתי בתיאטרון, חופש מחשבה בדת ושחרור הבורגנות מכפיפות לאצולה. ניסיונותיו להשיג עצמאות כלכלית ולנהל הוצאה לאור בידי היוצרים נכשלו לעתים בגלל מצבו הכלכלי והמציאות של זמנו.

"מיס שרה סמפסון"; "אמיליה גלוטי"; "מינה פון ברנהלם"; "היהודים"; "נתן החכם"; "לאוקון"; "המחזאות ההמבורגית".

גוטהולד אפרים לסינג (1729, 1781) היה מחזאי גרמני חשוב מתקופת הנאורות. הנאורות היא תקופה שבה העריכו שכל ובדרך לחשוב חופשית.

נולד בקמנץ לבן של כומר. למד בלייפציג פילוסופיה, פילולוגיה (חקר שפות), תאולוגיה (לימוד דת) ורפואה. עבד כעורך ומבקר. היה מזכיר של גנרל וכתב בהמבורג כמחזאי. אחרי זה עבד כספרן בספרייה חשובה.

נשא את אווה קניג ב-1776. אשתו מתה אחרי הלידה ב-1778, והבן גם הוא לא חי זמן רב. לסינג מת ב-1781. יש פסל שלו בכיכר היודנפלאץ בווינה.

לסינג קידם תיאטרון שבו מופיעות דמויות מהמעמד הבינוני. הוא לא אהב שחזרו את התיאטרון הצרפתי בלי לחשוב. הוא העריך את שייקספיר והביא את שייקספיר למחשבה הגרמנית.

כמה ממחזותיו חשובים כי הם מראים אנשים רגילים כאנשים של כבוד. "אמיליה גלוטי" ו"מיס שרה סמפסון" הם דוגמאות לטרגדיה בורגנית. טרגדיה בורגנית היא דרמה רצינית על אנשים מהמעמד הבינוני. "מינה פון ברנהלם" היא דוגמה לקומדיה קלאסית.

ב"נתן החכם" הוא הדגיש סובלנות בין דתות. דמות נתן הושפעה מהפילוסוף משה מנדלסון. לפרסומים האנונימיים שלו בשנים 1774, 1778 היו ויכוחים חזקים עם כומר בשם גצה.

לסינג תמך ברעיון של חופש המחשבה גם בקרב מאמינים. הוא רצה נצרות שכלתנית. זה אומר דת שמנוהלת גם על ידי ההיגיון והרוח, ולא רק לפי פירוש מילולי של כתבי הקודש.

"מיס שרה סמפסון"; "אמיליה גלוטי"; "מינה פון ברנהלם"; "נתן החכם"; "לאוקון".