גוטהילף וגנר

גוטהילף וגנר (1887, 1946) הגיע מגרמניה לארץ כשהיה בן שמונה. אביו הקים ב-1890 מפעל יציקה בשם "האחים וגנר" ביפו. המפעל הופגז ב-1916 בזמן מלחמת העולם הראשונה, כי עבד עבור הצבא העות'מאני. אחרי שקבעו הבריטים שליטה בארץ, הוגלו הטמפלרים למצרים וחזרו ב-1920. וגנר ניהל את המפעל יחד עם שני אחיו, התגורר בשרונה והפך לראש מועצת השכונה.

וגנר היה ידוע בעמדות אנטישמיות וייצר נשק ששווק לכמה כנופיות ערביות. עם הזמן הפך לנאצי מוצהר ונציג המפלגה הנאצית בארץ. כל עובדי מפעלו היו חברי המפלגה. הוא נשא נאומים בעצרות נאצים וקיבל ברכה אישית מהיטלר, שהמשפחה שמרה כמסמך חשוב.

לפני מלחמת העולם השנייה רבים מבני הקהילה הטמפלרית התנדבו לצבא הגרמני, כולל שני בניו של וגנר. כשהמלחמה פורצת, השלטונות הבריטיים התייחסו לטמפלרים כנתיני אויב. מושבותיהם הוקפו והפכו למחנות מעצר; חלק הוגלו לאוסטרליה. כמה תושבים הוחלפו ביהודים שנתיני בריטניה שהיו בפולין.

כתוצאה מזה נאלץ וגנר לסגור את מפעלו ב-1 באפריל 1940. לאחר מכן הוא הפך למנהיג הטמפלרים שנותרו בארץ ונאמן לנכסיהם. הבריטים אפשרו לתושבים לצאת בליווי שוטרים לעסקים ולשדותיהם. השוטרים נועדו להראות שהגרמנים אינם חופשיים, אך בפועל לעיתים הגנו עליהם מפני נקמות.

לאחר המלחמה הבריטים חזרו ושיפרו את יחסיהם עם חלק מהגרמנים בארץ. וגנר הפך לדוברם של התושבים הגרמנים וניהל תשלומי שכר בשרונה תחת פיקוח בריטי. דרישותיו כלפי המשטרה הבריטית זכו להתחשבות.

ב-22 במרץ 1946 נסע וגנר לשלם שכר ל-טמפלרים בשרונה. בשיירה שבה נסע חדה אליו התקפה ברחוב לוינסקי בתל אביב. שני תוקפים קפצו למכונית המובילה; ירי פגע בראשו והוא מת במקום. נוסעי המכונית האחרים לא נפגעו. התוקפים נמלטו. במכתבים שפורסמו נטען כי התנועה שיזמה את הירי היא "תנועת המרי העברי"; גם שידור חשאי של ההגנה קיבל על עצמו את הפעולה. הציבור היהודי נטה להצדיק את הפעולה והגרמנים שמרו על שקט.

זהות המבצעים נשמרה בסוד שנים רבות. אחרי קום המדינה נחשפו פרטים על ההחלטה והביצוע. ספרים ומקורות של ההגנה והפלמ"ח (יחידת לוחמים של ההגנה) ציינו כי קיבל הוחלט בדרגי ההנהגה להרתיע את הגרמנים ולמנוע את שיבת חלקם. שמות מעטים של משתתפים פורסמו בהמשך, כולל יהודה אראל ונעמי נוימן, שהתבררו כמקור מידע על הפעולה. מותו של וגנר נחשב לסימן סיום נוכחות הטמפלרים בארץ.

גוטהילף וגנר (1887, 1946) עלה לארץ מגרמניה כשהיה ילד. אביו הקים מפעל בשם "האחים וגנר" ביפו.
המפעל הופגז בזמן מלחמה. אחרי המלחמה חזרו הטמפלרים לשרונה. וגנר ניהל את המפעל והפך לראש המקום.

הוא היה ידוע כתומך במפלגה של היטלר. במפעלו עבדו רק חברים במפלגה הזאת. וגנר קיבל מכתב ברכה מהיטלר.

כשפרצה המלחמה, הבריטים ראו בטמפלרים נתיני אויב. חלקם הועברו למעצר וחלק הוגלו לאוסטרליה.
וגנר נאלץ לסגור את המפעל ב-1940. הוא נשאר מנהיג הקהילה ועזר לנהל את נכסיהם.

אחרי המלחמה הבריטים היו פחות קשוחים. וגנר דיבר מטעם הגרמנים וניהל את תשלומי השכר בשרונה.

ב-22 במרץ 1946, כשנסע לשלם שכר, וגנר נורה ומת. התוקפים ברחו והמשטרה לא מצאה אותם אז.
כרוזים אמרו כי הירי נעשה על ידי לוחמים יהודים, שחששו מהשיבה של הגרמנים ומהשפעתם.
העובדות נגנזו זמן רב. אחרי הקמת המדינה נחשפו פרטים נוספים.

יום מותו של וגנר סימן את סוף קהילת הטמפלרים בארץ.