גומא

גומא (שם מדעי: Cyperus) הוא סוג של עשב חד או רב־שנתי ממשפחת הגמאיים (Cyperaceae). משפחה זו כוללת כ‑700 מינים הנפוצים ברחבי העולם. רובם גדלים בבתי גידול לחים כמו ביצות, גדות נחלים ובריכות מים רדודות, אולם חלק מהמינים הסתגלו גם לקרקעות יבשות ואפילו לשדות חקלאיים.

הגומא צומח כצמח עשבוני, לעיתים בגושי קנה צפופים ולעיתים כצמחים מפוזרים. חלק מהמינים מתרבים באמצעות שלוחות זוחלות (ענפים שמשתרשים באדמה), אחרים באמצעות קני שורש תת‑קרקעיים שנקראים ריזומים, וחלקם מצמיחים פקעות.

הקנים בדרך כלל זקופים ובעלי חתך משולש או גלילי. העלים צומחים בעיקר מבסיס הצמח. בקצה הגבעול מתפתחת תפרחת סופית שדומה לסוכך; ממנה יוצאות קרניים קצרות וארוכות ובקצותיהן שיבולתונים, קבוצות פרחים זעירים. השיבולתון בנוי מקשקשים קטנים, ובתוכו נמצא הפרח. לרוב הפרחים דו‑מיניים וחסרי עלי כותרת. הפרי הוא אגוזית קטנה וקשה (achene), ולעתים בעלת צורה דו‑קמורה או תלת‑מושבית.

הסוג נפוץ כמעט בכל היבשות, ועיקר המגוון נמצא באזורים הטרופיים וסובטרופיים של אפריקה, אסיה ואמריקה. מיני גומא ממלאים תפקיד חשוב במערכות לחות: הם בונים ביומסה (כמות חומר הצמח), מייצבים את הקרקע, ומספקים בית גידול לציפורים, דגים ויצורים קטנים אחרים. גומא הפפירוס (C. papyrus) יוצר סבכים עצומים באגני נהרות ונחשב ל"מסנן ירוק" יעיל בספיחת נוטריינטים ומזהמים ממי נהרות.

בחקלאות, כמה מינים משמשים כסימן לאופי הקרקע והתנאים ההידרולוגיים. לעומתם, מינים כמו C. rotundus ו‑C. esculentus נחשבים לעשבים שוטים קשים מאוד. הם מתרבים בקלות מקני שורש ופקעות ויכולים להוות בעיית חמורה בעיבודים חקלאיים.

בישראל ידועים כ‑24 מינים של גומא בר, רובם מקומיים. קיימים גם שני מינים שהובאו לצורכי נוי והם נחשבים פולשים.

במצרים העתיקה השתמשו בגומא הפפירוס להכנת נייר הפפירוס, וליצירת סלים, מחצלות וסירות. צמח זה גדל שפע לאורך הנילוס בתקופות עתיקות.

בכתבים העתיקים הופיע הגומא בשם "גמי" או "פפייר". השתמשו בו לייצור סלים, חוטים ומוצרי בית שונים.

מקורות עתיקים מדברים על שימוש בגומא להכנת חבלי אוניות וחומרים דומים, ולפי עדויות יתכן שהגומא של אזור החולה שימש לכך.

מהגומא ייצרו כלי בית, נעליים, כובעים, מפרשים ואף מזון בסוגים אכילים. הגידול המהיר והביומסה הגבוהה הפכו אותו לחומר גולמי לפפירוס, לנייר ולשימוש כדלק ביומסה.

בימי מלחמת העולם השנייה הוקמה בישראל "חברת הגומא" שניסתה להפיק תחליפים לצלולוזה, נייר, דיקט וחומרי בניין מהגומא. אף הוקמו מפעלים לעיבוד סלים וכובעים, ביניהם מפעל "טרופיקה" לייצור כובעים. לפני ייבוש ביצת החולה היה יבול ממוצע של כ‑1, 1.5 טון גומא לדונם, ובתנאים מסוימים אפשר היה להגיע לעשרות אלפי טון בשנה.

גומא (Cyperus) הוא עשב שגדל בעיקר בביצות ובגדות נהרות. משפחתו קוראים לה גמאיים. משפחה זו כוללת מאות מינים.

הצמח יכול להיות חד־שנתי או רב־שנתי. חלק מהמינים שולחים שלוחות ששוטטות על האדמה. שלוחה היא ענף שמתפתח ושורש ממנו. אחרים יש להם ריזומים. ריזום הוא גבעול תת‑קרקעי.

הגבעולים לעיתים משולשים. בקצותיהם יש תפרחות כמו סוכך. בקצות הקרניים יש שיבולתונים. שיבולתון הוא קבוצה של פרחים קטנים. הפרי קטן וקשה.

גומא גדל כמעט בכל היבשות. מין מפורסם הוא פפירוס. פפירוס יוצר סבכים גדולים שמקנים בית לציפורים ולדגים. סבכי הגומא גם עוזרים לנקות מים כי הם קולטים חומרים מסוימים.

חלק ממיני הגומא הם עשבים מעצבנים בשדות חקלאיים. הם מתרבים מהר ועמידים.

בישראל יש כ‑24 מיני גומא בר. יש גם שני מינים שהובאו לכאן לצורכי נוי והפכו לפולשים.

במצרים העתיקה השתמשו בגומא הפפירוס להכנת נייר. גם עשו ממנו סלים, מחצלות וסירות. ביהדות העתיקה השתמשו בגומא לכלי בית וסלים.

בימי מלחמת העולם השנייה ניסו בארץ להפיק נייר וחומרים אחרים מהגומא. הוקמו גם מפעלי סלים וכובעים. לפני ייבוש החולה אספו כמויות גדולות של גומא מכל דונם קרקע.