גונאר יארינג (1907, 2002) היה מלומד ודיפלומט שוודי. הוא דיבר רבות שפות וטיפח קריירה דיפלומטית ארוכה. במשך שנים רבות שימש כמתווך מטעם האומות המאוחדות בסכסוך בין ישראל לשכנותיה.
יארינג נולד בשם גונאר ינסון במשפחה כפרית בשוודיה. בצעירותו התעניין בשפות טורקיות מזרחיות, ובמיוחד באויגורית, שפה קרובה לטורקית המדוברת בשינג'יאנג שבצפון‑מערב סין. ב-1929 יצא למשלחת לשינג'יאנג ובמהלכה שינה את שם משפחתו ל"יארינג", שפירושו באויגורית "הידיד שלך".
בשנת 1933 קיבל דוקטורט בלשפות טורקיות. בשנות ה‑30 לימד ובשנת 1940 הצטרף לשירות החוץ כשנציג בשגרירות באנקרה. בהמשך שירת בטהראן, בגדאד, באדיס אבבה ובהודו. בשנות ה‑50 וה‑60 שימש כנציג שוודיה באו"ם ובמועצת הביטחון (1956, 1958), כשגריר בארצות הברית (1958, 1964) וכשגריר בברית המועצות (1964, 1973).
בנובמבר 1967, אחרי מלחמת ששת הימים, אימצה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 242. החלטה זו קבעה קווים כללים לפתרון הסכסוך, ובכלל זה נסיגה מיתר השטחים שנכבשו ותנאים לביטחון. המזכיר הכללי של האו"ם מינה את יארינג לשליח מיוחד, תפקיד של מתווך בין הצדדים, תוך שמירה על תפקידיו האחרים.
יארינג ערך מסע דילוגים בין בירות ערב וירושלים בשנים 1967, 1968. הוא קיים שיחות גם בניו יורק ובאירופה. המגעים לא הובילו לתוצאה מעשית. הסיבה המרכזית היתה חילוקי דעות על פירוש החלטה 242: מדינות ערב דרשו נסיגה מלאה מכל השטחים שכבשו ישראל ב‑1967, בעוד ישראל דיברה על נסיגה חלקית או נסיגה לפי הסכמות ביטחוניות. ניסיונו לכנס ועידה בקפריסין לא הצלחו, והמשא ומתן נותר תקוע.
בספטמבר 1968 מינה נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון את מזכיר המדינה ויליאם רוג'רס לתווך. רוג'רס הציע תוכנית לפי laquelle יארינג ינהל משא ומתן שינסה להוביל לנסיגה ישראלית מלאה תמורת הסכמי שלום. התוכנית לא התקבלה על ידי הצדדים והניסיון נכשל. ביוני 1970 הוצע להפחית את המתיחות בהסדר של הפסקת אש ל‑90 יום, שבמהלכן יארינג ימשיך לנסות לתווך. ישראל קיבלה את עצירת האש אך לא תמכה בתוכנית רוג'רס במלואה.
השליחות השנייה של יארינג החלה בקשיים. המצרים הציבו טילים באזור תעלת סואץ, והישראליים הקפיאו את השתתפותם בשיחות. בספטמבר 1970 קרו שני אירועים חשובים: מות גמאל עבד אל נאצר ועלייתו של אנואר סאדאת במצרים, וכן סילוק אש"ף מירדן (אירועי ספטמבר השחור). שינויים אלה שינו את האקלים המדיני והביאו להמשך תיווך אמריקאי.
בינואר 1971 חודשה ההשתתפות הישראלית בשיחות. בחודשים הראשונים של 1971 הובאו הצעות מפורטות מישראל, מצרים וירדן. ב‑8 בפברואר 1971 הציע יארינג מסמך מתווך עיקרי שבו הציע כי ישראל תתחייב לנסיגה לגבול הבינלאומי הקודם, ומנגד מצרים תתחייב לחתום על הסכם שלום ולהכיר בריבונות ישראל. בין ההצעות הוצגו גם רעיונות מעשיים כגון הקמת אזורים מפורזים (אזור ללא כוחות צבא), הסדרי ביטחון לשמירת חופש תנועה ימית דרך תעלת סואץ ומצרי טיראן, וזכויות לשיט דרך התעלה.
התגובות של שני הצדדים הכילו הסתייגויות מהותיות. המצרים דרשו שישראל תסכים תחילה לנסיגה מלאה ותפתור בעיית הפליטים הפלסטינים. ישראל דרשה גבול בטוח שיוסכם במשא ומתן וניהול נפרד של המשאים עם ירדן וסוריה. הפערים בין העמדות נעשו משמעותיים, והשיחות נמשכו באיטיות עד שהניסיון כשל.
יארינג המשיך לשאת בתואר השליח המיוחד של מזכ"ל האו"ם עד לפרישתו ב‑1990.
במקביל לפועלו הדיפלומטי המשיך יארינג לחקור שפות טורקיות. בשנת 1982 תרם לאוניברסיטת לונד אוסף גדול של כתבי יד בטורקית מזרחית. האוסף נחשב לאחד הגדולים בעולם והוא כולל פריטים ממרכז אסיה ומערים כמו קאשגאר, יארקנד ואורומצ'י.
הערכת מורשתו מעורבת. יש הסבורים שמתווך יותר נמרץ ב‑1971 היה יכול למנוע את מלחמת יום הכיפורים. אחרים טוענים שהקשחת העמדות צדקה והייתה נחוצה כדי לאפשר פריצת דרך מדינית מאוחרת יותר. השפעתו גם ניכרת בתרבות: המחזה הסאטירי "קטשופ" של חנוך לוין התייחס לדמות המבוססת על יארינג, והשיר "דוקטור יארינג" של להקת כיף התקווה הטובה הופיע במצעדים ב‑1970.
גונאר יארינג (1907, 2002) היה דיפלומט וחוקר שוודי. הוא אהב שפות. הוא למד שפות טורקיות ודיבר עם תושבים בשינג'יאנג, שם גם שינה את שמו ל"יארינג". המילה אומרת באויגורית "הידיד שלך".
יארינג קיבל דוקטורט בשפות טורקיות. הוא עבד בשגרירויות רבות, בין השאר בטורקיה, אירן, עיראק וארצות הברית. הוא היה גם נציג שוודיה באו"ם.
ב־1967, אחרי מלחמה גדולה באזור, החליף האו"ם שליחים ונבחר יארינג לתפקיד שליח מיוחד. שליח מיוחד זהו אדם שמנסה להביא שלום על ידי שיחות בין מדינות.
יארינג נסע המון מדינה למדינה וניסה לדבר עם ישראל ומדינות ערב. המחלוקת העיקרית הייתה על השאלה אם ישראל תסיג את כוחותיה מכל השטחים שכבשה. בגלל חילוקי הדעות השיחות לא הובילו להסכם.
בשנת 1968 ארצות הברית הציעה תכנית שלום. בתוכנית ביקשו שיארינג ינהל שיחות שיובילו לנסיגה מלאה של ישראל תמורת שלום. התוכנית לא הצליחה.
בשנים הבאות חזר יערינג לנסות. ב־1970 מת נשיא מצרים נאצר, ועלה סאדאת. בערים אחרות היו גם בעיות פנימיות. ב־1971 הציע יארינג רעיון: ישראל תיסוג לגבול הישן, ומצרים תחתום על הסכם שלום. הוא דיבר על אזורים מפורזים (אזורים ללא צבא) ועל שמירה על חופש השיט בתעלה. הצדדים לא הסכימו על התנאים, ולכן המשא ומתן נכשל.
יארינג המשיך ללמוד טקסטים בשפות טורקיות. ב־1982 נתן לאוניברסיטה בלונד אוסף גדול של כתבי יד. האוסף מספק מידע על תרבויות מרכז אסיה.
יש מי שחושב שאם היה מתווך פעיל יותר היו נמנעות מלחמות בהמשך. אחרים חושבים שהמצב הפוליטי לא איפשר פתרון אז. הפעולה של יארינג גם השפיעה על אמנות ומוזיקה בישראל, והוזכרה במחזה ובשיר.
תגובות גולשים