גוסטב קלימט (14 ביולי 1862, 6 בפברואר 1918) נולד בבאומגרטן, היום חלק מווינה. אביו היה חרט זהב. גוסטב היה השני מבין שבעה ילדים, ולו ולאחיו היו כישורים אמנותיים כבר בצעירותם.
בין 1876 ל־1882 למד במדרשה לאמנות בווינה (Kunstgewerbeschule) אצל פרדיננד לאופנברגר. בתחילת דרכו עבד עם האנס מקרט. בשנים 1883, 1892 עבד יחד עם אחיו ארנסט ועם פרנץ מאטש בקבוצה שציירה ציורי קיר למוזיאון לתולדות האמנות ולעיצוב הפנים של ה־Burgtheater.
בשנת 1897 היה אחד ממייסדי הזצסיון הווינאי (תנועת אמנים וגלריה מודרנית) ונבחר לנשיא הראשון עד 1899. ציורו "פילוסופיה" זכה במדליית זהב בפריז ב־1900, אך אוניברסיטת וינה סירבה לתלות אותו. ב־1901 צייר את "יהודית והולופרנס" וב־1902 יצר את ציור הקיר על בטהובן לבניין הזצסיון.
ב־1905 פרש מהזצסיון עם אמנים אחרים. בשנת 1907 צייר את "הנשיקה", עבודה מפורסמת שלו, וכאן גם נפגש לראשונה עם אגון שילה. בשנים 1909, 1911 נסע לפריז והשתתף בביאנלה של ונציה. ב־1916 הציג בברלין יחד עם שילה וקוקושקה. הוא שמר על קשרים עם מייסדי הווינר וורקשטה כמו יוזף הופמן וקולומן מוזר.
הציורים של קלימט בולטים בשימוש רב בזהב ובדפוסים דקורטיביים. הם נראים לעיתים כקישוטים אלגנטיים, וצורות מסוימות בהם מרמזות על נושא חושני. היסטוריוני האמנות מזהים השפעות מצריות, מינואיות, יווניות קלאסיות, ביזנטיות, מיצירותיו של דירר, מהציור האירופי של ימי הביניים המאוחרים, ומן־אוקיו־אה (浮世絵), הדפסי עץ יפניים.
קלימט התייצב נגד הנטורליזם (סגנון שמנסה להראות דברים כפי שהם בטבע). הוא השתמש בסמלים להעברת רעיונות פסיכולוגיים והדגיש את עצמאות האמנות מהמוסכמות הישנות. בראשית המאה העשרים רבים זלזלו ביצירתו וכינו אותה "קישוטית". רק מאוחר יותר הובהרה השפעתו על התפתחות הציור המודרני.
הנאצים שנאו את יצירתו של קלימט. כמה מיצירותיו הוחרמו בידי המשטר וב־1945 חלקן נשרפו בטירת אימנדורף. מספר ציורים של משפחת בלוך־באואר נלקחו ב־1941 ונשארו בגלריה בארמון בלוודר לאחר המחנה. מאבק משפטי שהחל ב־1999 הוביל להחלטה ב־2006 להשיב חמש תמונות ליורשיה של אדלה בלוך־באואר, בעיקר לאחייניתה מריה אלטמן.
בשנים 2001, 2004 הושבו עוד חמישה ציורים לפי חוק אוסטרי. מריה אלטמן מכרה את "דיוקנה הראשון של אדלה בלוך־באואר" לרון לאודר ב־2006 תמורת 135 מיליון דולר. ב־נובמבר 2022 נשפך נוזל שחור על הזכוכית שמגנה את "מוות וחיים" במחאה; היצירה לא נפגעה. ביולי 2023 נמכרה "אישה עם מניפה" ב־כ־108 מיליון דולר. ב־24 באפריל 2024 נמכר דיוקנה של העלמה ליזר בווינה ב־30 מיליון אירו.
ב־2014 רכש מוזיאון ישראל את מתווה הקומפוזיציה ליצירתו "רפואה". היצירה "פרידריקה מריה בר" (1916) נמצאת במוזיאון תל אביב לאמנות, באוסף מיזנה־בלומנטל.
קלימט לא נישא, אך שמר על קשרים רומנטיים עם נשים רבות, בהן אלמה מאהלר־ורפל ואמילי פלוגה, שאותה צייר פעמים רבות. ב־6 בפברואר 1918 מת משבץ מוחי. נקבר בבית הקברות ברובע היציג (Hietzing) שבווינה.
גוסטב קלימט (1862, 1918) היה צייר מווינה. הוא נולד בבאומגרטן. אביו עבד כחרט זהב.
קלימט למד באקדמיה לאמנות בוינה. בתחילה עבד עם אמנים אחרים וביצע ציורי קיר בבניינים חשובים.
בשנת 1897 הוא היה בין מייסדי הזצסיון הווינאי. הזצסיון היא קבוצה של אמנים שרצו להציג אמנות חדשה.
ב־1907 צייר את היצירה המפורסמת "הנשיקה". ציור זה מפורסם בגלל הצבעים והזהב שבו. הוא גם עבד עם האמן הצעיר אגון שילה.
קלימט אהב להשתמש בזהב ובדוגמאות יפות. הוא הושפע מאמנות מצרים, יוון, וביפן (אוקיו־אה, הדפסים יפניים על נייר). הוא השתמש בסמלים כדי להעביר רעיונות.
בזמן מלחמת העולם השנייה רבים מציוריו הוחרמו על ידי הנאצים. אחרי המלחמה רבים מיצירותיו הוחזרו למשפחות שלהן. ב־2006 הוחזרו חמש תמונות ליורשת אדלה בלוך־באואר. תמונה אחת נרכשה על ידי רון לאודר בסכום גדול.
ב־2022 שפכו נוזל שחור על הזכוכית שמגנה את "מוות וחיים" במחאה. היצירה לא נפגעה.
מוזיאון ישראל רכש מתווה ליצירתו "רפואה" ב־2014. יצירה שלו מ־1916 נמצאת במוזיאון תל אביב.
קלימט לא נישא, אך הזמין נשים רבות לתמונותיו. ב־1918 מת משבץ מוחי. הוא נקבר בוינה.
תגובות גולשים