גזית

גזית הוא קיבוץ (יישוב שיתופי שבו חברים חיים ועובדים יחד) ממסגרת הקיבוץ הארצי, בתחום המועצה האזורית עמק יזרעאל. הוא המזרחי ביותר ביישובי המועצה, כ‑15 ק״מ מזרחית לעפולה. השם לקוח מאבן בניין שמוזכרת בתנ"ך.

הקיבוץ הוקם ב‑27 ביולי 1948, כאשר מתיישבים ראשונים הגיעו לכפר הנטוש טירה והתארגנו שם. המתיישבים הראשונים היו גרעין עולים מטורקיה מחברת הנוער "השומר הצעיר" (תנועת נוער ציונית), יחד עם עולים מרומניה ופולין. באביב 1949 הצטרף גרעין של נוער ניצולי שואה מפולין. חלק מהטורקיים עזבו לאחר חצי שנה.

בשנת 1950 עבר הקיבוץ אל המיקום הנוכחי, כשני ק"מ דרומית לטירה. באותה תקופה הוטמן בחצר הקיבוץ מצבור נשק ביוזמת מחלקת הביטחון של הקיבוץ הארצי. האירוע נשמר בסוד זמן רב ולהמשך הובא לידיעת הציבור רק בתחילת שנות ה‑2000.

בשנות ה‑50 הגיעו לקיבוץ עולים מארגנטינה, בעיקר בוגרי השומר הצעיר. קליטת קבוצה זו היתה חשובה במיוחד עבור הקהילה היהודית‑ספרדית בארגנטינה. בעיצומו של הקרע הפוליטי אחרי משפטי פראג (1952) נוצרו מתחים פוליטיים בתוך המפלגה המקומית; ב‑1953 הוחלט להרחיק קבוצה של כ‑20 חברים שמעורבים בשיח הפוליטי.

בתחילת דרכו סבל הקיבוץ ממחסור בתשתיות: לא היה חיבור מוסדר למים ולחשמל, והסתמכו על גנרטור בודד. רק ב‑1953 נסלל כביש גישה, וב‑1954 נחפרה באר שסיפקה מים לשתייה ולהשקיה.

כלכלת הקיבוץ הופנתה בתחילה לענפי חי: רפת לחלב, בקר לבשר, צאן ולול. ענפי השדה נפגעו משנות בצורת חוזרות ונשנות. ב‑1952 הוקם מפעל קרמיקה (סניף של "נעמן"), אך הוא נסגר ב‑1956. ב‑1975 הוקם מפעל פלסטיק בשם "פלזית", שהפך למקור פרנסה מרכזי וכיום מייצא מוצרים ומעסיק עובדים.

החקלאות כוללת גידולי שדה, פרדס קרוב לנחל תבור, מטעי שקדים וזיתים, דור כבשים, בקר לבשר ולול. חלק מהשטחים מעובדים באופן אורגני. בנוסף קיימת נגרייה ויזמות פרטית בקרב התושבים.

בתקופת 1990, 1991 קלט הקיבוץ משפחות מיוצאי ברית המועצות. בשנים האחרונות נקלטו כ‑25 משפחות צעירות, שחיות באופן כלכלי עצמאי. הקיבוץ עבר הליכים חלקיים של הפרטה, העברת חלק מהנכסים והכנסות המפעל לתושבים, אך באופן שמרני.

למרות השינויים הכלכליים, הקיבוץ שומר על מדיניות של ערבות הדדית בתחומי הליבה, כגון בריאות, סיעוד וחינוך.

גזית הוא קיבוץ. קיבוץ זה הוא מקום שבו אנשים גרים ועובדים ביחד.

הקיבוץ נמצא בעמק יזרעאל, כ‑15 ק״מ מזרחית לעפולה. הוא נקרא על שם אבן שנזכרת בתנ"ך.

הקיבוץ התחיל ב‑1948 בכפר נטוש בשם טירה. קבוצות של עולים הגיעו לכאן, כולל נערים שניצלו מהשואה. ב‑1950 עברו למקום שבו הקיבוץ נמצא היום.

בתחילה לא היו מים טובים וחשמל מלא. היה גנרטור אחד ודרכי גישה מעטות. בשנות החמישים נחפרה באר והונח כביש שיעזרו לתושבים.

בגזית היו חוות עם פרות, כבשים ועופות. היה גם מפעל קטן לקרמיקה, אך הוא נסגר. אחר כך הוקם מפעל פלסטיק בשם "פלזית". המפעל הפך לפרנסה חשובה לתושבים.

בשנות ה‑90 הגיעו משפחות מברית המועצות. בימינו נכנסו משפחות צעירות לגזית, וחלק מכלכלת הקיבוץ הפך להיות פרטי יותר. בכל זאת, הקיבוץ דואג לבריאות, לחינוך ולסיוע זה לזה.